מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 5 · הלכה 2 · Segment 3

בר קפרא אומר בעשויה צובה. הרי זה כדרבא דהתם דלא משולשין ממש וכו' וכמבואר בדיבור דלעיל:

היו שנים האמצעי מהו שידון לכאן ולכאן. ולכאורה משמע דלא קא מיבעיא לי' אלא בהאמצעי בלבד אבל החיצונים אין נחשבות כאחת מכיון שיש ביניהם כפול מכשיעור וכדפרישית בפנים והוה מסייעא מהכא לדעת הסוברים לפרש להאי דג' כפרים המשולשין וכו' שאין בין ב' החיצונים אלא קמ"א ושליש וזה כדעת הראב"ד ז"ל בהשגות בהלכה ה' בפכ"ח שם. ודעת הרמב"ם ז"ל אינו כן שכתב שם היו ג' כפרים משולשים וכו' ובין השנים החיצונים רפ"ג פחות שליש כדי שיהא בין כל אחד מהן ובין האמצעי כשתראה אותו כאילו הן ביניהן קמ"א ושליש הרי שלשתן כמדינה אחת. וצ"ל לדעת הרמב"ם דלא היה מפרש דמיבעיא לי' הכא באמצעי דוקא לענין שיהא הוא בלבד נידון לכאן ולכאן ולא ב' החיצונים אלא דה"ק היו שנים כלומר שנים פעמים קמ"א ושליש בין החיצונים בכה"ג האמצעי מהו שידון לכאן ולכאן כלומר מהו שיהא הדין נמי כן שמכח האמצעי שאת אומר רואין אותו כאילו הוא ביניהן וידון לכאן ולכאן לעשות אף החיצונים עמו כולן כאחת מכיון שאם הוא ביניהן לא יהא בין כל אחד מן החיצונים ובין האמצעי אלא קמ"א ושליש ומסיים להאיבעיא מה צריכה לה וכו' כעין דפרישית בפנים בזה. ומכיון דבעיא דלא איפשיטא אזלינן לקולא כדאמרי' בכ"מ בעירובין: