מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 14

מבוי שנפרץ מכנגדו וכו'. היינו מראשו כדפרישית בלשון הב' ומענין קושיא ופירוקא דהכא בהא דרב כבר נתבאר לעיל ד"ה מבוי עקום ומפולש. והיוצא מזה לדחות הוכחת התוס' לפרש"י ונתקיים פר"י וע"ש היטב הדק. ובדין מבוי שנפרץ מצדו כלפי ראשו דלקמיה והיינו דרב אמי ורב אסי דהתם בדף ה' אבל לא איתמר בהא כדהכא אלא דגריס שם אם יש שם פס ד' מותר בפירצה עד עשר וכו' ופירשתי כאן לפי גירסת הספר והנכון לומר שנתחלפה הגי' כמו שנמצא בכמה וכמה מקומות וכצ"ל אם יש שם עומד ארבעה לא צריך קורה ואי לא צריך ופריך מה בינו למבוי שיש לו שני פתחים וכו' ואמאי אמרת דאם לא נשתייר עומד ארבעה צריך קורה אחרת על הפירצה להתירה ומשני רב נחמן בר יעקב שאני מבוי שיש לו שני פתחים שאין דרך בני אדם וכו' אלא שרגילין ליכנס ולצאת בפתח הגדול דלא שבקי פיתחא רבה ועיילי בפיתחא זוטא והלכך די בקורה על פתח הגדול אבל הכא בפירצה מכיון שהיא כלפי ראשו דרך בני אדם ליכנס בזה ולצאת בהפירצה משום דקא ממעטי בהילוכא והלכך אם לא נשתייר עומד ד' צריך קורה אחרת על הפירצה משום שנתבטל הקורה שעל הפתח מחמת שרגילין לצאת בהפירצה למעט בהילוך. ולפי הך פירושא דהא דרב נחמן בניחותא היא הויא האי שינויא כעין דמשני בבבלי ד"י ע"ב גבי הא דקאמר חזקה אין אדם מניח פתח גדול וכו' ומ"ש מדר' אמי ודר' אסי התם קא ממעט בהלוכא הכא לא קא ממעט בהלוכא: