מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 5 · הלכה 1 · Segment 17

מאן דאמר כקורה ומה מקיים כתיבה. כלומר הא דמוכח דכתיבה היו מהלכין דהא כתיב כאשר יחנו כן יסעו ומשני דבא ללמדינו מה בחנייתן ע"פ הדבור וכו' ולא שהיה מסען שוה לחנייתן. וקשה דהא בהדיא כתיב קרא אחרינא ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו וי"ל דמאי לכ"ע הכל הי' ע"פ הדיבור כמפורש בכתוב אצל חנייתן ומסען אלא דהאי קרא דכאשר יחנו דכתיבא בדגלים מלמדינו היאך נפרש לקראי דחנייתן ומסען והנ"מ היוצא מן ב' פירושים שנוכל לפרשן וזהו למאי דפליגי לעיל דחד סבר דכיון שהיו חונין ונוסעין ע"פ הדבור כמי שהוא לעולם וכגי' דשבת שהובא בפנים וכדאמר נמי בבבלי דכמאן דקביעי להו דמי א"כ להאי מ"ד ס"ל דמקיש מסען לחנייתן דכמו בחנייתן נראין הן כקבוע במקומן שהרי חונין הן כך במסעו מכיון שהוא עפ"י הדבור כמאן דקביעה להו דמי ולאידך מ"ד דס"ל מכיון שהבטיחן הקב"ה שהוא מכניסן לארץ כמי שהיו חונין לשעה וכדאמר הכי בהדיא בפ' אלו קשרים אם כן איפכא סבירא ליה דמקיש חנייתן למסען מה מסען ממקום למקום הוא כך חנייתן אינו אלא לפי שעה ולאו כמאן דקביע להו דמי. וקושיא דלעיל מהאי דהיאך היו נפנין מתרץ לה האי מ"ד כדקאמר לעיל משה עשה להן בחנייתן שלשה צריפין ושלשה בורגנין וכדפרישית דשלשה צריפין ושלשה בורגנין בדוקא קאמר ועל ידי עירוב בין האהל לצריף וכן בין צריף לצריף. והשתא קאמר דמאן דסבירא ליה כקורה היו מהלכין בא הכתיב דכאשר יחנו ללמדינו דתקיש מסען לחנייתן מה חנייתן ע"פ הדבור אף מסען וכלומר דהכל נחשב כמאן דקביע להו. ויצא לנו מזה דמיהת בחנייתן לא היו צריכין שום תיקון שלא היו מודדין מאהליהן דכקבועין הן בכל המחנה. ואם כן הני אמוראי פליגו נמי בהאי פלוגתא דלעיל דמ"ד כתיבה לא דריש האי קרא כאשר יחנו דללמד על היקש מסען כחנייתן לענין קביעות הוא בא אלא ללמדינו דמסען כחנייתן ממש היתה וקרא דעל פי ה' מקיש חנייתן למסען מה מסען לפי שעה אף חנייתן לפי שעה דמכיון שהבטיחן הקב"ה וכו' כדלעיל. ועוד דהתם נמי כתיב בחד קרא ע"פ ה' יסעו בני ישראל ועל פ ה' יחנו. ומ"ד כקורה ע"כ דדריש כאשר יחנו בא ללמדינו דמקיש מסען לחנייתן מה חנייתן כקביעות דמי וכו' וכדאמרן: