מראה הפנים על תלמוד ירושלמי עירובין · פרק 3 · הלכה 2 · Segment 5

הדא ילפא מן ההיא באומר לו אני מערב על ידך שאינו צריך לעמוד עמו וכו'. כמו שהבאתי בפנים שכך היא הגי' בפ"ב דמעשרות ונכונה היא. והתוס' בדף ל"א ע"ב בד"ה כאן בעירובי תחומין וכו' הביאו לזה וכתבו ובירושלמי נמי מחלק בין אמר צא וערב ובין אמר צא ואערב לך. וצ"ל אצא ואערב לך. והרמב"ם ז"ל לא חילק בכך בדין עירוב כמ"ש בפ"ו מהלכות עירובין בהלכה כ"ב בדין זה הרוצה לשלח עירובו וכו' והוא שיעמוד מרחוק עד שיראה זה הפסול או הבהמה שהגיעו אצל הכשר שאמר לו להוליך את העירוב. וכבר ביארתי לזה בפ"ב ממס' מעשרות בהלכה א'. דאע"ג דלתרומה ובמעשרות כתב לחלק כן שהרי בפ"ד מתרומות בהלכה ז' שפסק כהאי דרב נחמן דבשל סופרים הוא דאמרי' חזקה שליח עושה שליחותו אבל בשל תורה להחמיר הוא דאמרינן שליח עושה שליחותו אבל לא להקל וכמה שהעלו התוס' שם לדעת ר"ת וכך הוא דעת הרמב"ם ולפיכך כתב שם האומר לשלוחו צא ותרום לי וכו' ומצא כרי תרום אין חזקתו תרום שמא אחר חרס שלא ברשות ובפ"א מהלכות מעשר בהלכה ח' ביאר החילוק דמחלק הש"ס כאן שכתב האומר לחבירו הריני מעשר על ידיך אינו צריך לעמוד עמו עד שיראה או יעשר אם לא יעשר ואם אמר הוא לחבירו עשר על ידי צריך לעמוד עמו ודין דתרומה והמעשר שוים הן מ"מ הכא בעירוב לא למד מהאי דהכא ולחלק כן וטעמו דהכא כשנעשה השליחות ע"י הפסול החשש היא דילמא לא ממטי ליה כדדייק התם ולפיכך צריך בעומד ורואהו וכשרואה שהגיע אצל הכשר סגי ומכיון שכן מה לי אם הוא אמר ערב על ידי או שזה א"ל אערב על ידיך הא עיקר החששא שמא לא יוליך זה השליח הפסול אצל זה וצריך לעולם שיעמוד עמו ורואהו עד שהגיע אצל הכשר ואם לא נעשה השליחות ע"י הפסול אלא ששילח עירובו ביד אחר הואיל ובשל סופרים הוא לעולם אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו: