מהר"ם ואפי' המוכר טוען שמא לרב נחמן דהלכתא כוותיה דלעיל לא קאמר זכה בגדול אלא משום עסק שבועה שביניה' ומתוך שאין יכול לישבע אבל בעלמא לא שקיל ברי אלא בראיה או ישבע מוכר היסת שאינו יודע ואינו נותן לו אלא קטן כדין מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ופרש"י ותוס' שישבע היסת שאינו יודע וכדפרישית בסמוך:
ד"ת ונ"ל דלאו הכל לבעל הקרקע דהא א"ל לוקח זיתי גדלו אלא מחציתן לבעל הקרקע קאמר כדינא דמתני' ביתר מרביעית והיינו דקאמר פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע ומאי נמי דקאמר אלא פחות מרביעית כרביעית ויתר מרביעית והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ד מהל' שכנים וז"ל המוכר זיתיו לעצים אם פסק עמו לקוץ כל הפירות שיעשו הרי הם לבעל הקרקע ע"כ [וכתב הרשב"א] ואיננו מחוור בעיני. עכ"ל ז"ל: