מהר"ם דהיינו שמתבטל משלו אם יש לו ומיהו אפי' אינו מתבטל משלו שאין לו [מלאכה] צריך להעלות ולפסוק עמו בשכר עמלו כדמשמע מכל הנהו ברייתות דעיזי ותרנגולים וגללים וקצוצי דפליגי בה רב ושמואל ועובדא דר' אלעזר מהגרוניא והכי משמע דנקיט רב אלפס וה"מ בחנווני וכיוצא בו דלית ליה עיסקא אחרינא כו' ומתניתין נמי דיקא דברישא קתני אא"כ נותן לו שכרו כפועל והדר קתני אא"כ נותן לו שכר עמלו ומזונו:
ופי' כפועל בטל בשעה שהוא עוסק במלאכתו בזול ומתבטל מן הריוח הנהוג להשתכר ברוב הפעמים באותה מלאכה שהוא רגיל להתעסק בה והיינו דקאמר אביי של אותה מלאכה דבטיל מינה והיינו נמי דרבי מאיר בין מרובה בין מועט ר"ל שמין כל מלאכה שרגיל בה כפי מה שהיא המלאכה לעולם כשער הזול המצוי להשתכר באותה מלאכה זהו דעת ר"ח ורב אלפס ותוספות פי' נמי דמתניתין כר"מ אלא שפירשו כאן כפועל בטל ששמין כאדם שמתבטל ויושב בטל לגמרי ממלאכה שהוא רגיל בה אי זו מלאכה שיהיה כמה רוצה ליטול ולישב בחנות אבל רש"י פירש כפועל בטל כמה שרוצה ליקח ולהתבטל מטרחו ממלאכה הכבידה ולעסוק בקלה הימנה ולהשתכר בפחות וזהו יותר ממה שנותנין לעשות כי אין אדם מניח מריוח גדול אלא מעט אע"פ שבא לו בטורח יותר ולפירושו אתיא מתני' כר"ש ולא כר"מ ורבותינו תופסין עליו: