מהר"ם פי' ואפי' בדמי' שעתיד למכור והתוס' פירשו כפירש"י דלא חשיב אסמכתא אלא אי גזים אע"פ שבידו א"נ שאין בידו אע"ג דלא גזים והכא חשיב כמו גזים שלא הגיע זמן מכר היין ונתנו עתה בזול:
פי' שקנה בענין זה דליכא איסורא כמו דקל שקונה על הספק והחזיק בדקל לצורך פירותיו והוא מחל לו מדעתו אלא שהמכר בטל מאיליו לאפוקי זביני דאית ביה איסורא כי הא דאמר אי הוה לי זוזי חוזרת לי דמעיקרא אוקמינהו לזוזי בהלואה גביה כשיבא לפדותה ופירי דאכל לוקח שכר מעותיו הוא והוי כמשכנתא בלא נכייתא דהוא רבית קצוצה לרב אלפס באתרא דמסלקי אפילו מחילה גמורה לא הוי מחילה כיון דאיכא איסורא וכן הורו הגאונים אלא שהוסיפו שאפי' כבר קיבלו המלוה דלא מהניא ביה מחילה באשר"י ריש פירקין ובמרדכי סוף פירקין: