דרש ר' עקיבא איש ואשה שזכו שכינה ביניהם וכו' ודאשה עדיפא מדאיש מ"ט האי מצריף והאי לא מצריף. פירש"י שכינה ביניהם שהרי חלק שמו והשכינו ביניהם יוד באיש והי באשה וכו' ודאשה עדיפא. אש דאשה קשה וממהרת לאכול וליפרע משל איש וכו' אש של אשה נוחה להדליק וכו'. ולשון עדיפא אינו מתישב כל כך גם מצריף אינו מכוון כל כך. וראיתי מה שפירש מורינו הרב שארנו מהרי"ז זלה"ה בספר הבהיר אורים גדולים במ"ש הראב"ד בפירוש ס' יצירה דיוד קדם לה' כי אבג"ד גימט' יו"ד ולזה אות יוד קודם בשם המיוחד וז"ש האי מצריף וכו' ע"ש ואינו נח כל כך דלעולם היוד עדיף. ואפשר לומר דאיש ואשה רומזים לאותיות ו"ה וי"ה ביניהם משלים השם המיוחד ויש עדיפות באשה כי באומרנו אות ה"ה נרגשת ה' אחרת והיינו ה' תתאה הנרמזת באשה. ומתחברת עמה ה' ראשונה דשם י"ה אשר ביניהם ויש לה עדיפות דהאות שלה ה' בהברתה ניכרת ומצטרפת ה' ראשונה. משא"כ האיש שאם תצרף ו' שהוא רומז ליוד אינו מצטרף וז"ש ודאשה עדיפא האי מצריף שהאות שלה ניכר הצרוף משא"כ האיש:
וזה טעם משז"ל שהאומות היו אומרים אם בגופן שלטו בנשיהם לא כ"ש לפיכך החנוכי הפלואי שם י"ה מעיד עליהם. והוא מבואר דכאשר איש ואשה שזכו י"ה ביניהם וזה אות שלא חטאו בזנות כמ"ש רש"י וניחא טובא שחתם שם יה בהם שהוא שורה באיש ואשה שלא חטאו. וכתיב ה' בראש להיות דנשים צדקניות במצרים הם היו סיבה שלא חטאו בעליהם וקיימו פו"ר ולכך הוקדם אות ה' (כמדומה שאחר זמן רב מצאתי זה במפרשים) וזש"ה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל דשם י"ה מעיד עליהם כמשז"ל ואפשר לומר עדות לישראל סבא דהשבטים צדיקים קראו בשמותם שבטי יה מזה נמשך עדות לאביהם יעקב אע"ה שלא חטא בשתי אחיות וכמ"ש גאון עזנו הרב פרשת דרכים בביאור מש"ה לא עתה יבוש יעקב וכו' בראותו ילדיו וכו' ע"ש באורך וז"ש עדות לישראל:
ועוד אפשר לומר במאמרינו ודאתתא עדיפא כלומר דגלוי שכינה באשה ניכר יותר משל איש דשל איש בחינה יותר עליונה יוד כנודע ואין הגלוי כל כך. ומשו"ה באיש שאין הגלוי כל כך צריך להפסיק בין האש וזה טעם דאיש יוך באמצע אותיות אש. אך באשה להיות הגילוי יותר אהני דאף דהאש מחובר בגלוי ה' נשמרת וז"ש ודאשה עדיפא הגילוי שבה דהאי מצריף באשה האש סמוך ומועיל גלוי הה' להגן עליה. והאי לא מצריף האיש שאין בחינה עליונה של היוד מתגלה כל כך לא מצריף האש ואות יוד מפסיקו:
ויתכן לומר עוד במה שנודע מהמקובלים דזמנין דהחירי"ק הנקודה הוי כמו יוד. וכפ"ז האשה יש בה רמז ליוד בנקודת האלף שנקראת כמו איש כדכתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת ושם רמז היוד בתיבת אשה כי האלף בחיריק והיא כמו יוד ויש בה ה' גלויה ונמצא דבאשה יש בה בצד מה י"ה משא"כ באיש שלא יש רמז ה' וז"ש ודאשה עדיפא האי מצטרף שם י"ה בה כמדובר ובאיש לא מצריף לא יש רמז לצרף י"ה:
וזה טעם משז"ל שהאומות היו אומרים אם בגופן שלטו בנשיהם לא כ"ש לפיכך החנוכי הפלואי שם י"ה מעיד עליהם. והוא מבואר דכאשר איש ואשה שזכו י"ה ביניהם וזה אות שלא חטאו בזנות כמ"ש רש"י וניחא טובא שחתם שם יה בהם שהוא שורה באיש ואשה שלא חטאו. וכתיב ה' בראש להיות דנשים צדקניות במצרים הם היו סיבה שלא חטאו בעליהם וקיימו פו"ר ולכך הוקדם אות ה' (כמדומה שאחר זמן רב מצאתי זה במפרשים) וזש"ה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל דשם י"ה מעיד עליהם כמשז"ל ואפשר לומר עדות לישראל סבא דהשבטים צדיקים קראו בשמותם שבטי יה מזה נמשך עדות לאביהם יעקב אע"ה שלא חטא בשתי אחיות וכמ"ש גאון עזנו הרב פרשת דרכים בביאור מש"ה לא עתה יבוש יעקב וכו' בראותו ילדיו וכו' ע"ש באורך וז"ש עדות לישראל:
ועוד אפשר לומר במאמרינו ודאתתא עדיפא כלומר דגלוי שכינה באשה ניכר יותר משל איש דשל איש בחינה יותר עליונה יוד כנודע ואין הגלוי כל כך. ומשו"ה באיש שאין הגלוי כל כך צריך להפסיק בין האש וזה טעם דאיש יוך באמצע אותיות אש. אך באשה להיות הגילוי יותר אהני דאף דהאש מחובר בגלוי ה' נשמרת וז"ש ודאשה עדיפא הגילוי שבה דהאי מצריף באשה האש סמוך ומועיל גלוי הה' להגן עליה. והאי לא מצריף האיש שאין בחינה עליונה של היוד מתגלה כל כך לא מצריף האש ואות יוד מפסיקו:
ויתכן לומר עוד במה שנודע מהמקובלים דזמנין דהחירי"ק הנקודה הוי כמו יוד. וכפ"ז האשה יש בה רמז ליוד בנקודת האלף שנקראת כמו איש כדכתיב לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת ושם רמז היוד בתיבת אשה כי האלף בחיריק והיא כמו יוד ויש בה ה' גלויה ונמצא דבאשה יש בה בצד מה י"ה משא"כ באיש שלא יש רמז ה' וז"ש ודאשה עדיפא האי מצטרף שם י"ה בה כמדובר ובאיש לא מצריף לא יש רמז לצרף י"ה: