דכתיב ואותי צוה גו' וכתיב ראה למדתי גו' מהאני בחנם אף אתם בחנם כו'. אין לפרש מה אני למדתי בחנם מפי הקב"ה אף אתם בחנם דא"כ כאשר למדני ה"ל למכתב ועוד למאי הביא קרא קמא אותי צוה ה' גו' אבל נראה לפרש דה"ק דכאשר צוני ה' משמע שצוני ללמד אתכם והא פשיטא דאסור ליטול שכר על קיום המצוה ומשום דהיה אפשר לפרש למדתי אתכם מעצמי ככל אשר צוני בענין המצות ולא שצוני ללמד אתכם קמייתי קרא דמפורש ביה בהדיא דהציווי היה על הלימוד אותם דכתיב ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם גו' ומיהו לפי זה לא אצטריך לאתויי קרא דראה למדתי גו' דבקרא קמא מפורש טפי וי"ל דבעי לאתויי באידך קרא דהרב והתלמידים בכלל אזהרה זו בחנם ולא בשכר מדנקט בקרא ראה לשון יחיד ולמדתי אתכם לשון רבים דר"ל ראה אמר ליהושע ולמדתי לכלל ישראל דכלם באזהרה זו והר"ן כתב בזה פי' דחוק בכמה דברים ודו"ק:
קריאה במקור
חידושי אגדות על נדרים · דף 37a
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 46028ff394051354c63d73a6f4caa932e51d0d6fa3bf5969849e0a0c302fd65b