תוספות רי"ד על עבודה זרה מהדורא קמא · דף 38a

וקבר בי' ישראל קרא מעיקרא שפיר דמי כו' עד לשרורי מנאקא מכוין אי קשיא אפילו אי מכוין לבשולי כיון דישראל קבר לה התם אמאי אסור והא אמרי' לקמן דבשיפתת הקדרה בלבד די ואע"פ שהגוי גמר כל הבישול תשובה אי הוה קבר לה על הגחלים אע"ג דנתכוין גוי לבשולי הוה שרי אלא הכא משום דקבר לה מעיקרא דליכא לגחלים דלא אהני לי' מידי הילכך טעמא דנתכוין לשרורי הא לבשולי אסור וקשיא לי דבפ' כלל גדול אמרינן האי מאן דשדא סיבתא לאתינא חייב משום מבשל פשיטא מהו דתימא לשרורי מאני קא מכוין קמ"ל דמירפא רפי והדר קמ"ט הכא אמרי' לשרורי קא מכוין והתם אמרי' דלבשולי קא מכוין עיין במהדורא בתרא: איני והאמר רב אסי אר' יוחנן כל שהוא כמאכל בן דרוסאי אין בו משום בישולי גוים כך מצאתי כתוב בספר ונ"ל דה"ג וה"פ היכי אמרת דכי בא גוי והיפכו שרי ומשמע אע"פ שבא הי' צלוי ע"י ישראל כמאכל בן דרוסאי והא כמאכל בן דרוסאי בעינן אבל פחות מינן יש בו משום בישולי גוים ומתרץ התם כגון דאותבי' בסולתא ושקלי' גוי ואותבי' בתנורא פי' ישראל שם אותו סמוך לגחלים בשפוד של עץ והגוי שעל השיפוי הע"ז מתגדלת כגון שבשבר הענפים היבשים שבאשרה וקא פסיק תלמודא דאותם ענפים יבשים אם שיברם גוי מותרם שהרי שיברם הגוי וביטלם והיכא דנשתברו מאליהן אותםם הענפים פליגי רב ושמואל וזה הפתרון נ"ל נכון מאוד:

רר ישמעאל אמר שלש אבנים כו' אמר רבא ל"ק כאן בתפישה אחת כאן בשתי תפישות אי קשיא אמאי אידחק רבא לתרוצי הכי לאוקמי מתני לו דהיינו תוך ד"א דכ"ע לא פליגי דאפילו בשתים אסורות והיינו את שנראה עמו כי פליגי בשלש מרוחקות יותר מארבע אמות דר' ישמעאל סבר מרקוליס קטן הוו ורבנן שרו תשובה משום דתני שלש אבנים זו בצד זו בצד מרקוליס ולא יקרא רחוק מד"א בצד מרקוליס וכל זה יבא לפי פתרון המורה ועיין במהדורא תניינא: