תוספות רי"ד על עבודה זרה מהדורא קמא · דף 11a

פיסקא ויום הלידה ויום המיתה כו' מכלל דר"מ סבר ל"ש מיתה שיש בה שריפה ול"ש מיתה שאין בה שריפה פלחי בה לע"ז ושריפה חוקה היא. כך מצאתי בספרים וכך נראה לי לפרש מדקאסר ר"מ כל מיתה אלמא שריפ' דעבדי גוים לא משום חשיבותא אלא משם חזקה דבשלמא לרבנן משום חשיבותא הוא ומש"ה קאסרי שיש בה שריפה ושרי שאין בה שריפ' אלא לר"מ דאסר כל מיתה א"כ שריפה דקא עבדי חוק הוא שהחזיקו בו מאבותיהם וליחסר לן:

אלמ' תניא שורפים על המלכים כו' ולית למימר דר"מ פלוג עלה דהא קרא הוא וכמשרפות אבותיך הראשונם ישרפו לך ומשני גם לר"מ ומשום חשיבותא עבדי לה ומיהו קסבר ר"מ בין מיתה החשובה להן מאוד בין מיתה שאינה חשובה להן כל כך פלחי בה לע"ז:

לא דכ"ע שריפה לאו חוקה הוא וחשיבותא היא כו' קשיא לי דהכא מוכח דאילו הוות שריפה חוק קבוע לאמוריים הוה אסר לן אלא משום דאינו חוק קבוע להם אלא כשחשובה עליהם מיתת מלכם שורפין וכשאינה חשובה להם אין שורפין מש"ה שרי לן לשרוף על המלכים. ובפ' ארבע מיתות ב"ד אמרי' תניא אמר להן ר' יהודא לחכמי' אף אני יודע שמיתה מנוולת הוא אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובחוקותיהם לא תלכו ורבנן כיון דכתיב סייף באורייתא דכתיב הכה תכה את יושבי העיר ההוא לפי חרב לאו מנייהו גמרי' דאי לא תימא הכי הא דתניא שורפין על המלאכים ולא מדרכי האמורי היכי שרפינן והכתיב בחוקותיהם לא תלכו אלא כיון דכתיב שרפה באורייתא בשום תמות ובמשרפות אבותיך הראשוני' ישרפו לך לא מנייהו קא גמרי' ה"נ כיון דהתב סייף באורייתא לאו מנייהו קא גמרינן אלמא שריפה חוקה ומשו' דכתיבא באורייתא שניא. וראיתי שפירשו מפני קושיא זו כך דכ"ע שריפ' לאו חוקה היא לא הוי אסור לעשות משום חוקה דלא מיקרי חוקות הגוים אלא דבר שלא נהגנו מקדם לעשותו כו' כדכתבית בפ' ארבע מיתו' ואינו נראה לי שהלשון אינו מוכיח כן דהכי הו"ל למימר אע"ג דחוקה כיון דכתיבא באורייתא לאו מנייהו קא גמרי' אבל השתא דאמר לאו חוקה היא משמע אי הות חוקה הות אסורה לן ויש לומר דהאי דתריץ לי' הכי רבותא עביד למיעקר פירכי' לגמרי דלא תידוק מהכא דהיא חוקה דאיכא למימר חשיבותא בעלמא היא ולא חוקה אבל ודאי אפי' אם תימצי לומר דהיא חוקה שריא משום שכתיבה באורייתא כדמפרש התם: