שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שקלים · פרק 2 · הלכה 3 · Segment 3

ה"נ אלו לנדבה. כתב הרמב"ם פ"ג מה' שקלים דין י"ב המפריש שנים ונמצא שאינו חייב אלא א' אם בזה אחר זה האחרון לא קדש ואם בבת אחת האחד שקלים והשני מותר שקלים וכתב הראב"ד בירושלמי אינו כן אלא האחד חולין לפי שהוא או כמי שהוא סבר שהוא חייב ואינו חייב או כמי שאומר הרי אלו לשקלי דלב"ה מותרן חולין עכ"ל. ונ"ל דודאי אף הרמב"ם סובר שהוא חולין שהרי כתב שהשני כמותר שקלים ושם בסמוך כתב שמותר שקלים חולין וכ"כ בפ"ה מה' פסולי המוקדשין אלא דה"ק אם בזה אחר זה שקלן הראשון ודאי קודש והשני ודאי חולין אבל בבת אחת אותו שירצה הוא שוקל לשקלים והשני דינו כמותר והרי הוא חולין. שוב עיינתי בדברי הרמב"ם בפ"ה מה' פסולי המוקדשין הלכה ו' שכתב המפריש חטאתו או דמי חטאתו וכו' הפריש שתים או דמי שתים וכסבור שהוא חייב שתים ונמצא שאינו חייב אלא אחד יביא אחד והשאר יפלו לנדבה ע"כ וכתב הלח"מ ותימא על רבינו ז"ל שכתב בפ"ג מה' שקלים הפריש שנים וכו' והשני מותר שקלים והיינו חולין וכאן כתב יפלו לנדבה וממתני' דשקלים משמע דראוין להיות שוים בדינים אלי וכו' ואולי החמירו בחטאת משום דמותר של חטאת הוי נדבה אבל בשקלים שהמותר חולין הקילו ועדיין צ"ע ע"כ ולענ"ד ברור דגרסת הרמב"ם כפי הגירסא שלפנינו דסתמא דש"ס מסיק דבשקלים מותרן חולין דלא גרע מאומר אלו לשקלי אבל גבי חטאת כיון דאפשר לו להביא אחת גדולה כשתים וה"ל כדמי חטאת מעורבות יפלו מותרן לנדבה וכמ"ש בקונטרס וכן הוא דעת הראב"ד הנ"ל וזה ברור: