אלא אם רצה יהא וכו'. כתב הרא"פ מפרש טעמא דר"ע דאמר אין משתכרין וכו' דחייש שמא יבא הדבר להפסיד אבל אם רצה הנפקד לקבל עליו ההפסד והשכר להקדש ולעניים מותר אבל בבבלי מפרש הטעם כמ"ש במתני' ע"כ ופי' תמוה דא"כ אף לר"ע איכא מותר הפירות כשרוצה לקבל עליו ההפסד וכולא סוגיין דבסמוך פליגא עליו בזה ועוד שהוא מפליג בין התלמודיים לכן נ"ל עיקר דאדר"י קאי דאף ר"י לא קאמר דמשתכרין בשל הקדש אא"כ מקבל עליו ההפסד ולא הוה רבית ומייתי ראיה מדר' מנא שפסק כן גבי יתומים וכ"ש בשל הקדש ובשל עניים וזהו מדוקדק מאוד בלשון משנתינו דקאמר ר"י והשכר להקדש וזה ברור:
קריאה במקור
שיירי קרבן על תלמוד ירושלמי שקלים · פרק 4 · הלכה 2 · Segment 6
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 5461015e1f41d4637a26fee868ee2a67ac34967f7f1c2ee82293d61b455678e9