כתוב בספר המאור מקח וממכר ניחזי זוזי ממאן נקט ליתיה לפי' הרי"ף ז"ל וכו' עד וכדאמרינן לענין סלעין דינריו משום דמסייעא ליה שטרא סיועי בעלמא וכו':
אמר הכותב הרב ר' יעקב ז"ל כך פי' בספר הישר דמאן דמכחש ליה סהדא מחייב שבועה דאורייתא ומאן דמסייעא ליה נוטל בלא שבועה וטעמיה משום דשבועה דמתני' משום חשדא היא דשלא יהא כל א' הולך ותוקף בטליתו של חבירו כדר"י והאי כיון דמסייע ליה עד אחד רגלים לדבר דלא משקר ואידך חשיד ואיהו לא חשיד זהו תורף הפי' ההוא אבל בעה"מ ז"ל קלקל דבריו מפני ראיותיו שהביא מדסומכוס ומשמעתא דלקמן לפי שנראה מדבריו דאפילו שבועה דאורייתא כגון מודה במקצת או שבועת השומרים פוטר עד א' וזה דבר שא"א דלא אשכחן עד אחד קם אלא לחייב שבועה אבל לא לפטור ואילו איתא להא מילתא שומר שמסר לשומר אמאי חייב שהרי עיקר חיובו משום דהוי ראשון מחויב שבועה שא"י לישבע ומשלם כדפריש בעל המאור ורב אחא משבחא ז"ל משום דשני לא מהימן ליה בשבועה ואם כדברי בעל החבור הזה ולפטור הוא דהא מכל מקום בעד אחד הוא לא פטור שומר ראשון דאע"ג דאיהו לא טעין ליה ברי שלא מתה בפשיעה כיון שיש שם עד א' אינו מחויב שבועה כלל אלמה תנן השוכר את הפרה והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר וכו' ואמאי הרי השואל מעיד לו שמתה בלא פשיעה וא"ת בדלא ידע שואל או שהוא קרוב או פסול אין שומעין לך והראיה עצמה שהביא לדבריו מדסומכוס תמה הוא מי דמי להא מילתא ואדרבה אי איכא לדמויה הויא תיובתיה דהא התם מדינא מוכר ולוקח פליגי לדעת סומכוס וכיון דקטע מוכר לידיה ואחייב ליה שבועה דאורייתא אמרינן הואיל ונשבע ישבע על הכל והטעם לפי שמחייבו שבועה וליטול מחצה א"א דלא גרע מלוקח דשקיל פלגא בלא שבועה וליפטרו בלא שבועה אין לנו שלא האמינה תורה מודה מקצת עד שישבע ואפי' בזמן שהכל בחזקתו הלכך ישבע ויפטר לגמרי שהתורה האמינה מודה מקצת בשבועה כל זמן ששבועתו ליפטר שלא ישלם כלומר שאין הממון ברשות הא' ואינה דומה לנדון שלפנינו דהכא מי שנשבע שבועת התורה הוא שמפסיד ומין בשאינו מינו הרכיב וסיועא דאייתי מדאמרי' לקמן שאני התם דמסייע' ליה שטרא נמי לא דמי' דהתם כיון דלא כתבי אלא שנים והכל יודעין שיד בעל השטר על התחתונה על כרחך לא היו אלא שנים ויכול הוא להעיז פניו הואיל ומסייע ליה שטרא בתרי סהדי וכדאמרי' התם אבל היכא דאיכא סהדי דמסייעי לה מעיזה ומעיזה אבל בעד א' ודאי לא אמרי' הכי וכדכתבינן:
אמר הכותב הרב ר' יעקב ז"ל כך פי' בספר הישר דמאן דמכחש ליה סהדא מחייב שבועה דאורייתא ומאן דמסייעא ליה נוטל בלא שבועה וטעמיה משום דשבועה דמתני' משום חשדא היא דשלא יהא כל א' הולך ותוקף בטליתו של חבירו כדר"י והאי כיון דמסייע ליה עד אחד רגלים לדבר דלא משקר ואידך חשיד ואיהו לא חשיד זהו תורף הפי' ההוא אבל בעה"מ ז"ל קלקל דבריו מפני ראיותיו שהביא מדסומכוס ומשמעתא דלקמן לפי שנראה מדבריו דאפילו שבועה דאורייתא כגון מודה במקצת או שבועת השומרים פוטר עד א' וזה דבר שא"א דלא אשכחן עד אחד קם אלא לחייב שבועה אבל לא לפטור ואילו איתא להא מילתא שומר שמסר לשומר אמאי חייב שהרי עיקר חיובו משום דהוי ראשון מחויב שבועה שא"י לישבע ומשלם כדפריש בעל המאור ורב אחא משבחא ז"ל משום דשני לא מהימן ליה בשבועה ואם כדברי בעל החבור הזה ולפטור הוא דהא מכל מקום בעד אחד הוא לא פטור שומר ראשון דאע"ג דאיהו לא טעין ליה ברי שלא מתה בפשיעה כיון שיש שם עד א' אינו מחויב שבועה כלל אלמה תנן השוכר את הפרה והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר וכו' ואמאי הרי השואל מעיד לו שמתה בלא פשיעה וא"ת בדלא ידע שואל או שהוא קרוב או פסול אין שומעין לך והראיה עצמה שהביא לדבריו מדסומכוס תמה הוא מי דמי להא מילתא ואדרבה אי איכא לדמויה הויא תיובתיה דהא התם מדינא מוכר ולוקח פליגי לדעת סומכוס וכיון דקטע מוכר לידיה ואחייב ליה שבועה דאורייתא אמרינן הואיל ונשבע ישבע על הכל והטעם לפי שמחייבו שבועה וליטול מחצה א"א דלא גרע מלוקח דשקיל פלגא בלא שבועה וליפטרו בלא שבועה אין לנו שלא האמינה תורה מודה מקצת עד שישבע ואפי' בזמן שהכל בחזקתו הלכך ישבע ויפטר לגמרי שהתורה האמינה מודה מקצת בשבועה כל זמן ששבועתו ליפטר שלא ישלם כלומר שאין הממון ברשות הא' ואינה דומה לנדון שלפנינו דהכא מי שנשבע שבועת התורה הוא שמפסיד ומין בשאינו מינו הרכיב וסיועא דאייתי מדאמרי' לקמן שאני התם דמסייע' ליה שטרא נמי לא דמי' דהתם כיון דלא כתבי אלא שנים והכל יודעין שיד בעל השטר על התחתונה על כרחך לא היו אלא שנים ויכול הוא להעיז פניו הואיל ומסייע ליה שטרא בתרי סהדי וכדאמרי' התם אבל היכא דאיכא סהדי דמסייעי לה מעיזה ומעיזה אבל בעד א' ודאי לא אמרי' הכי וכדכתבינן: