קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 11 · הלכה 2 · Segment 2

גמ' לית כאן פטור וכו'. ל"ג במתני' המושיט והזורק מזו לזו פטור אלא מותר:

על דעתיה דרב. דשונה מותר במתניתין דסובר דמתניתין בלמעלה מעשרה דוקא איירי דעליה קאי כיצד והלכך פטור לגמרי:

על דעתיה דשמואל. דלא תני כיצד ומילתא באנפי נפשה היא ואיירי בין למעלה מי' בין למטה מי' והלכך אסור דגזרינן זו בצד זו אטו זו כנגד זו דחייב ל"א ה"ג על דעתיה דרב למעלה מי' אסור על דעתיה דשמואל למעלה מי' מותר וה"פ לרב דתני בסיפא מותר ע"כ דבסיפא איירי בלמעלה מי' ובהא פליגי חכמים ור"ע דלר"ע אסור אפילו בלמעלה מי' דילפינן זורק ממושיט א"כ ודאי במושיט למעלה מי' אסור אפילו לרבנן ולשמואל ניחא בסיפא פטור דודאי אינו מותר לכתחלה כיון דלמטה מי' הוא חיישינן שמא יפול לארץ ברה"ר וה"ל כמוציא מרה"י לרה"ר אבל בלמעלה מעשרה לא חיישינן דאף אם יפול ה"ל כנופל ממקום פטור לארץ דפטור:

והוא. הא דמחייב מושיט דוקא כשר"ה מקיפו מכל צד:

ופריך מן אילין עגלות. מעגלות יש ללמוד דבעינן שיהא רה"ר מקיפו מכל צד כמו שהיו עגלות מוקפות רה"ר מכל צד:

ומשני ועגלות לאו למעלה מעשרה אינון. היה מקום פטור מקיף אותן אלא מהא ליכא למשמע מיניה ויש עוד לפרשו בפנים אחרים וזה נ"ל עיקר:

ובלבד ע"י שנים. הא דמושיט חייב דוקא כששנים מושיטין זה לזה אבל אחד המושיט ממקום למקו' פטור:

ופריך בכל אתר וכו'. בכל מקום אמרינן שנים שעשאו פטורין וכאן אתה אומר שנים שעשאו חייבין:

ומשני שניי היא. שאני הכא שכך היתה עבודת הלוים שנים מושיטין זה לזה הקרשים על העגלות:

שלא לנהוג בקרשים בזיון. לכך לא היו זורקין ולית ליה דמפני כובדן לא היו יכולין לזורקן: