מקורזל. ביקוע כדי שיהא ראוי לקינוח:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 8 · הלכה 6 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כזית כאגוז וכביצה. שלש מכניסין לקינוח ומקנח בזו אחר זו בתחלה מקנח פי הרעי בקטנה להסיר הרעי הנדבק שם שהגדולה פוחתת ומלכלך סביבותיו:
עד מלא היד. בין שלשתן או אפילו ד' וה' ובין כולן מלא סיד:
אמר בייתוס בן זונין. וכי כך אנו אומרים שצריך לשקול ביד קודם שיקנח בתמיה:
חוץ מן העשוי בחפיסה. שהוא חמת קטן כלומר ביד הכל שרי ובלבד שלא יקח בכלי:
כמלוא רגל וכו'. מותר לטלטל:
של בשם. של מוכרי בשמים:
לא אמרו אלא של בשם. שטוחנין בו בשם אחד אבל אם היא גדולה שטוחנין בה הרבה מיני בשמים אסור:
נוטלו ומקנח בו רגליו. שאינו מתכוין לתלוש ומותר דהלכה כרבי שמעון:
והתולש ממנו. במתכוין חייב דמקום גידולו הוא ואף על פי שהוא צרור ואינו עפר:
אסור לקנח בו. משום כשפים:
לא סוף דבר חרש. שהוא מקרע הבשר:
אלא אפי' אזני החביות. שהם חלקים ואינן מקרעין הבשר אסור משום כשפים:
וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. פי' שאין האור שולטת בו:
שליקלק בהן הכלב. שתיית הכלב קרוייה לקיקה:
וההן דמשזגיגו ביבנא. והנך מים שרוחצין בהם הביבין ושרוחצין בהן האמבטאות קשה לטבעות מין חולי בפי הטבעת אמי שגורף הביבים ומרחץ האמבטאות קשה לו לתחתונית:
בקלומית. כמו קרומית:
אין שוחטין וכו'. כולהו משום שהקסמין ניתזין ממנו:
ואין מקנחין מפני שהרוח רעה שורה עליה. אקינוח לחוד קאי אבל באינך הטעם כדפרישית בסמוך:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda