קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 5 · Segment 4

הכא. בדיו וסממנים וכרשינים מאי איכא למימר:

כל צרכן מבעוד יום. אבל לא בשבת ה"ה לאינך:

דרכן להתהפך. וגזרינן דלמא אתי לאחתויי משא"כ בדיו וסממנים וכרשינין:

כאכילת ב"ד. היינו שליש בישולו:

אסרו. שגם בזה גזרו שמא יחתה:

לא מסתברא. אלא שהוא מותר כשנצלה שליש בישולו:

דינון. כלו' דאל"כ מאי קא מקשי להו ב"ש מאין צולין התם דרכו לצלות כל צרכו מבע"י וגזרי' שמא יחתה מה שא"כ בשאר דברים שאין דרך להשרות בהן כל צרכן אלא ודאי דליכא למיגזר במאכל ב"ד שמא יחתה וב"ש סוברים כדי שיצולו מבע"י כל צרכו ודייק להו דאין חילוק בין צלייה לשרייה וב"ה סוברים דלאחר שנצלה כמאכל ב"ד מותר דאז ליכא למגזר שמא יחתה ודמיא לשרייה לישנא אחרינא לא מסתברא אלא שהוא מותר ודקשיא לך נגזור שמא יחתה כיון שנצלה כמאכל ב"ד לא גזרינן שמא יחתה ודקשיא לך א"כ מאי השיבו ב"ש לב"ה לאו קושיא היא דהא אף לשיטתך היו יכולין להשיב דלא דמיין בשר בצל וביצה לסממנים וכרשינן דהנך דרכן לצלות מבע"י כל צרכן ואפ"ה לא השיבו וצ"ל שלא חשו להשיבו א"כ אף לדידי לא קשיא: