אסורה לצאת בו לחצר. דגזרי' שמא תצא בו לרה"ר:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 11
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מותרת לצאת בו לחצר. שאף אם תצא בו לרה"ר לא תבא לידי חיוב חטאת:
מתניתא. נמי דייקא:
ובכבול ובפיאה נכרית לחצר. מ"ט לאו משום דאף ברה"ר אין בהן חיוב חטאת:
חסורה לצאת בו לחצר. דחדא גזירה הוא כשגזרו שלא לצאת בהן לרה"ר גזרו נמי שלא לצאת לחצר משום דודאי תצא בהן לרה"ר:
והאיש ע"י שאינו מגסי הרוח מותר. לצאת לחצר בדברים שאם יצא לרשות הרבים אין חייבין עליו חטאת או לא שנא:
נשמעינה מן הדא. כלומר ת"ש:
משום תכשיט. שהיה נושא אותו באצבעו לתכשיט כטבעת וגערו בו חביריו שאלו לא היה תכשיט היה מותר לטייל בו בחצר דליכא למיחש שמא יצא בו אבל לפי שהיה תכשיט גזרו בו שקרוב הדבר שיצא בו לרה"ר ואלו יצא בו היה איסור בדבר אעפ"י ששאר תכשיט מותר לאיש הכא אסור כיון שמפתח צריך לו איכא למיחש טפי שמא יצטרך לו ויוציאנו באצבעו ויעבירנו ד"א ברה"ר. רמב"ן:
הדא אמרה. זאת אומרת:
העשוי לשם תכשיט. אעפ"י שהוא כלי אסור לצאת בו:
הדא אמרה. וש"מ אם עשוי לכלי ולתכשיט נמי אסור דהא המפתח לפתוח נמי עשוי:
הדא אמרה. בכגון זה:
אחד האיש וא' האשה. אסורין לצאת בו אפי' לחצר:
אסורה לצאת בו לחצר. דהא מפתח אפי' ברה"ר אינו אלא משום שבות:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda