קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 9 · הלכה 2 · Segment 3

ופריך מיעוט זירועיה שנים. ומניין אתה למד חמשה:

הכא גרסינן מה שנים את נותן בתחלת ששה וכו'. דעל כרחך בראש תור איירי כזה שאף על פי שראשי הזרעים נוגעים זה בזה שרי לפי שניכרים הן אם כן הוא הדין ארבע זרעים נמי שריין כזה שהרי כל א' ניכר לעצמו מן התחלת הזוית עד סופו:

אפשר שלא יהא וכו'. כלומר אי אפשר שלא יהא שם באמצע מקום פנוי דאל"כ הקצוות הפנימיים מעורבבין וע"כ צריך להניח מקום פנוי באמצע אם כן שם הוא זורע הזרע החמישי והוא האמצעי שאף הוא ניכר לעצמו:

א"ר יונה וכו'. ר"י פריך אהא דאר"ש דמשנים יליף ארבעה והחמשה באמצע במקום הפנוי וקאמר הא ודאי מודינא לך שזורע ארבעה שאע"פ שאחת נוגעת בחברתה שרי כיון שניכרים הם:

ואין מין פוגע בחבירו לחובשו. אלא הא קשיא שהמין האמצעי הרי היא חבוש באמצע שאין לו מקום פנוי לחוץ והרי היא כחבוש בבית האסורים שאסור לעשות כן הלכך ליכא למילף מהכא היתירא לחמש זרעונין:

זרע אחד זרעיה ביו"ד שנים זרועיה שנים. הרי כאן חמשה:

וכר"י. דסובר ששה יליף נמי מהאי קרא אלא דדריש זרע חד זרעה חד זרעיה תרי זירועיה תרי הרי כאן ששה:

ה"ג ר' חגי אמר זרעיה ה' כל ההן דאנא משכח לה וכו'. וה"פ כל היכא שאני מוצא בספר כתוב זרועיה מלא בוי"ו אני מוחק אותו שחסר וי"ו כתיב וטעמא דר"י דדריש הקרי שהוא זרועיה:

אישתאלי'. שאלו לר"ה סופר של בית המדרש ואמר זירועיה מלא כתיב:

כולהון חוץ לששה. שיהו הזרעים זרועי' חוץ לו' טפחים והאמצעי של ערוג' שהוא מקום ו' טפחים פנוי לגמרי:

ופריך אם זורע כל הזרעים חוץ לששה ניתני תשעה. שהרי כשזורע שלשה בכל צד עדיין הם מרוחקים שלשה טפחים זה מזה שאפי' מקום הגרעינים אינן ממעטים שהרי חוץ לששה טפחים הוא זורע נמצא שהמקום המפסיק הוא מששה טפחים מלבד מקום הזרע:

בערוגה שבערוגות היא מתני'. נמצא כשיזרע בכל צד באמצע זרע אחר אינו יכול לזרוע בערוגה שנייה באמצע שהרי סמוכין זה לזה בשלמא בצדדין ניכר ההרחק (אבל באמצע אין כאן הרחקה) דאיכא מקום הקרנות זויתיה ואתה יכול להמשיך זרע גרעין שתזרע בצד גבולין של זו לצפון ושל זו לדרום של זו למזרח ושל זו למערב ולזרוע אותן גרעינים אצל הקרנות ואינך צריך להמשיכן מכנגד אותן שבחבירו מבפנים אלא הפרש טפח והר"ש פירש סוגיא זו בדרך אחרת והנ"ל לפום פשטא דשמעתתא כתבתי: