קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 6 · הלכה 5 · Segment 3

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

כל שהוא תושב בשיער. כלו' שהרבה שערות זו ע"ג זו נקרא פיאה אע"ג שאינה קצה הראש כשם פיאה בכל מקום:

עודריה דאודניה. מוך שבאזנו:

בעא מיחזרתי' בשבתא. רצה להחזירו לאזנו בשבת:

משום תכשיט. שהוא תכשיט לאיש ולאשה:

ר' ינאי סבר מימר וכו'. כלומר ור' ינאי דרצה להחזירו היה סובר:

שמן הוא שמרפא. וכבר נתייבש השמן שהיה בתוכו ונמצא שמותר להחזירו בשבת כדאמרינן לעיל בפרקין:

נותן שמן ע"ג ראשו וכו'. שמעינן דשמן הוא מרפא ולא הצמר:

ר' ינאי וכו'. כלומר אלא בהא פליגי:

הלכה כר' יוסי. דאמר לקמן ס"פ כל הכלים בכיסוי הכלים בין כך ובין כך ניטל בשבת וכיסוי האזן נמי לכיסוי הכלים דמיא ושרי:

ופריך ולא כן וכו' הלכה כר' יוסי. ולמה גערו בר' ינאי:

אדם לא עשו אותו כקרקע. אלא ככלים ושרי:

אדם כקרקע הוא. ובכיסוי קרקעות אף ר' יוסי מודה דאסור:

עשה בית יד למוך שבאזנו. ש"מ דשרי לטלטלו ואיך סברו דאדם כקרקע הוא:

ומשני וכיני. וכן הוא דשרי לטלטלו אלא בהא פליגי אם מותר לצאת בו לרה"ר:

אין שכיח. לא ישכח ולא ילך בו ד' אמות ברה"ר:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda