קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 7 · הלכה 2 · Segment 11

יצאו שתי הלחם וכו'. כל הקדשים השנוים בברייתא דאסור להעלותן ע"ג המזבח אם ילפינן משתי לחם דאסורין להעלותן אף ע"ג הכבש או לא ילפינן:

ואל המזבח לא יעלו. דסמיך ללא תקטירו ממנו אשה:

ושלא לעבודה. אפילו המעלה שתי לחם ע"ג כבש שלא לשם עבודה יהא חייב:

אמר ליה. ר"א לר"י:

אותם. דכתיב גבי שאור ודבש קרבן ראשית תקריבו אותם דהיינו שתי הלחם שהן מן שאור וביכורים שהן מן דבש דכתיבי בהאי קרא וה"ק קרבן ראשית תקריבו אותם דהיינו שתי לחם מן השאור דכתיב חמץ תאפנה וראשית מיקרו דהן ראשית לכל המנחות הבאות מתבואת שנה זו דכתיב בה מנחה חדשה וביכורים מן הדבש ואיקרו ראשית דכתיב ראשית ביכורי אדמתך הנך הוא דרבי ליה כבש כמזבח כדכתיב ואל המזבח לא יעלו:

מפני שכתוב אותם. כלומר טעמא דכתב רחמנא אותם הא לאו הכי מלמדין ולא אמרינן דיצאו שתי הלחם וביכורים לחלוק שאם העלה שניה' בבת אחת שיהא חייב שתים ואות' לא אתי אלא למעט שאר קדשים שאינן חלוקין שאפי' עשאן בהעלם אחת אינו חייב אלא אחת:

הדא אמרה. זאת אומרת:

לחלוק אינן חולקין. אבל שמעינן מכאן דאע"פ ששני דברים יצאו מן הכלל מלמדין דלכך איצטריך אותם: