ה"ג ולא שנייא בין על דעתיה דר' בין על דעתיהון דרבנן וכו'. סתמא דש"ס קאמר ל"ש לרבי ול"ש לרבנן לעולם לא מחייב ר"ע עד שתנוח ברה"י אבל אם לא נח כגון שקלטה אחר או שבא לרה"ר אחר קודם שתנוח פטור:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 11 · הלכה 1 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ופריך על דעתיה דר' אפילו לא נחה. דהא מחייב ר' שתים בזורק מרה"ר לרה"ר דרך רה"י דאמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי:
ומשני דא"ר בא וכו' אלא ע"י רה"י מקורה דכמאן דמלי דמיא מתוך שהוא חושך ומלא הבלא אבל שאינו מקורה כגון חצר לא ומתניתין בחצר איירי דאף ר' מודה דבעינן שינוח:
מילתיה דר"י אמרה וכו'. הא דר"י פליג אהא דרב וסובר דחייב ר' אפילו בשאינו מקורה:
דאר"א בשם ר"י וכו'. אהא דתנן בגיטין פרק הזורק היתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה כיון שהגיע לאויר הגג ה"ז מגורשת ואר"י והוא שתרד לאויר המחיצות:
מתני' דר'. ולא כר"ע דמחייב אפילו בלא אויר מחיצות ולא כרבנן דלא סברי קלוטה כמי שהונחה דמי:
וא"ל. ר"י ד"ה היא מתני' ובגיטין מודו רבנן:
ויתיביניה ר' אומר וכו'. ואס"ד דסובר ר"י דר' לא מחייב אלא במקורה א"כ אף כרבי נמי לא אתיא וה"ל להקשות דמתני' דלא כמאן דלרבנן לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה דמי ולר' בעינן מקורה ולר"ע אפילו מחיצות לא בעי אלא ודאי ששמע מר' יוחנן דסובר דר' מחייב אפילו באינו מקורה:
מה בין גיטין מה בין שבת. ולמה קאר"י דמודו רבנן בגיטין דאמרי' קלוטה כמי שהונחה דמי:
ונעשית היא מאיליה. ההנחה באויר נעשית מאליה לכך בעינן שינוח שהוא הדבר הנעשה מכח האדם אבל מה שהוא באויר לא שייך בו עשייה:
ברם הכא. אבל כאן בגט כתיב ונתן בידה שיהא ברשותה וא"כ באויר מחיצות מיקרי רשותה דמינטרא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda