קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 14 · הלכה 3 · Segment 5

בלבד שלא יתן. השמן ביד ובכלי וילחוש עליו ואח"כ יסוך בו שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

נותן בין ביד וכו'. אבל לא בראשו שניכר שהוא עושה לרפואה ואסור בשבת אבל אם הוא נותן תחילה ביד או בכלי ולוחש אין כאן איסור כלל שהרי לא קעביד מידי ואם הוא סך בו אח"כ ליכא היכירא דלרפואה קעביד משא"כ כשהוא נותן שמן הרבה על ראשו ולוחש עליו ודאי ניכר דלרפואה קעביד:

מה ביניהון. כלומר במאי פליגי:

מאיסה. אם השמן שנותן ע"ג ראשו מאוס הוא:

מאוס הוא. השמן שנותן על גבי ראשו וניכר שהוא לרפואה ואסור:

אינו מאוס. שהרי קודם הרקיקה כבר סך בו ראשו הלכך עושה בראשו ולא ביד ובכלי שלא יעשה כעובדין בחול:

מע"ש א"ב. אם מותר לעשות כן בשמן של מע"ש:

מעשר שני אסור. ליתן על גבי ראשו שהרי ניכר דלרפואה קעביד ומעשר שני אסור לעשות ממנו רפואה דלא ניתן אלא לאכילה ולשתייה ולסיכה אבל לא לרפואה:

מעשר שני מותר. דלא ניכר דקעביד לרפואה וכ"ש דבמע"ש מותר ליתן ביד או בכלי ל"א ה"ג מ"ד נותן בין ביד וכו' אינו מאוס ומ"ד נותן שמן וכו' מאוס הוא וכו' מ"ד נותן בין ביד וכו' מותר ומ"ד נותן שמן וכו' אסור וה"פ מאיסה א"ב אם נמאס בלחישה מ"ד נותן בין ביד וכו' סובר דאינו מאוס שאין השמן נמאס בלחישה. מאוס הוא שרוקקין אחר הלחישה על מקום הלחישה כדאיתא בפ"ק דסוטה נמצא שממאס אוכלין אבל אם לוחש ע"ג ראשו לית לן בה שהרי כבר סך עצמו בו. מ"ד נותן ביד וכו' מע"ש מותר דכיון דאינו ממאס אותו למה לא יהא מותר בשמן של מע"ש ומ"ד דממאס אותו במע"ש אסור ביד ובכלי אבל ע"ג ראשו מותר אפי' במע"ש דלא יהא אלא סיכה:

וכי כל שמותר בשבת וכו'. שאתה מדמה הנאת מע"ש לאיסורי שבת:

מפני הזיעה. כדי שתזיע או כדי להסיר הזיעה המרוב' שעליה:

ובתרומה אסור. דה"ל כמפסיד תרומה:

היא תרומה היא מע"ש. כלומר חד דינא אית להו כדתנן בפ"ח דשביעית שמעי' מכאן אע"ג דבשבת שרי במע"ש אסור:

מהו כדון. מאי הוה עלה אם מותר ללחוש על שמן שביד ושבכלי:

שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ואז שרי: