קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 2

גמ' מהו שתים שהן ד'. מיבעי' ליה פירושא דמתני' שתים לחיוב ושתים לפטור. שתים חיובי' שהן ארבע בהצטרפו' שתים פטורין וכדפרישית במתני' או ארבע לחיוב וד' פטורין וה"ק שתים כתובים בקרא והן הככסה והוצאה שהן ד' בפנים יש בהן ארבע דהיינו שתים הוצאות ושתים הכנסות לחיובא ושתים הוצאה והכנסה שהן ארבע בחוץ לפטור ובפנים היינו חיובים שמתחייב ומביא קרבן עליהם בפנים בעזרה ובחוץ היינו שאין צריך להביא עליו קרבן:

נישמעינה מן הדא. כלומר תא שמע מהא דתנן בריש מס' שבועות שבועות שתים שהן ארבע יציאות השבת שתים שהן ארבע ותו לא וקשה ולמה לא קתני במתני' דשבועות גבי שבת שתים שהן ד' בפנים וב' שהן ד' בחוץ:

ומשני א"ר בא תמן. בשבועות לא נקיט אלא חיובין כיון דלאו עיקר שבת הוא:

ברם הכא. אבל כאן דעיקר שבת תנא חיובי ופטורי:

הדא אמרה. פי' זאת אומרת מתירוצא של רבי בא מוכח פי' דמתני' ארבע לחיוב וארבע לפטור דאי שתים לחיוב ושתים לפטור אם כן אף בשבועות תני פטורין והדרא קושי' לדוכת' ליתני נמי שתים שהן ארבע בחוץ:

אר"י מתני' אמרה כן. ממתניתין גופה איכא למידק דנקיט חיובי ולא פטורי דכי היכי שבועות שתים שהן ארבע דקתני כולהו לחיובא ה"ה יציאות השבת כולהו לחיובא:

והא תני. פריך לר"י דממתני' גופא ליכא למידק דהא תני' נמי בברייתא בכלל ב' שהן ד' דלתות ההיכל ב' שהן ד' שאין בזה לא חיוב ולא פטור ע"כ צ"ל דתני תנא כל הני דאית בהו למימר ב' שהן ד' א"כ אף יציאות השבת י"ל דתני חיובי ופטורי. ודלתות ההיכל שתים שהן ד' זו היא דעת ר' יהודה במסכת מידות דסובר שתי דלתות היו וכל דלת היתה מחוברת משתי לוחות כל אחת שתי אמות ומחצה ומחוברין ע"י חוליות ונכפפו' ונכפלות זו על זו והיינו דקאמר שתים כשהן פשיטות שהן ד' כשהן נכפפות אי נמי כרבנן נמי אתיא ושתים היינו דלתות ההיכל שהן ד' שאף בפנים היו דלתות שתים כדתנן התם במתני' וראשון לו עיקר:

ופריך ניתנו שנים עשר פטורים. שתי עקירות לעני בלא הנחה וב' הנחות בלא עקירות וכן לבע"ה כגון פשט העני את ידו מליאה בפנים ונטל בע"ה מתוכה הרי עקירה לעני והנחה לבע"ה או שנתן לתוכה והוציא הרי עקירה לבע"ה והנחה לעני וכן פשט בע"ה וכו' כדקתני לה ועוד ד' פטורים דמתני' גבי חיובא העני חייב ובע"ה פטור וכן בעל הבית חייב והעני פטור הרי שנים עשר פטורים:

ומשני לא אתינן וכו'. לא אתיא מתני' לאשמועינן אלא פטור שכנגד חיוב פי' לא חשיב אלא פטור של אותו שכנגדו חייב למעלה בבבא דרישא כגון פשט העני את ידו לפנים וכו' וקתני העני חייב פטורין דידיה חשיב בבבא דסיפא בפשט העני את ידו לפנים וכו' וכן לבע"ה והיינו אותו שפושט את ידו ומכניסה או מוציאה דבבא דרישא חייב חטאת והכא פטור לפי שלא עשה כל המלאכה שחיסר ממנה מעט או עקירה או הנחה אבל שאר פטורי שלא פשטו ידם חוץ מרשותם לא קחשיב:

אר"ח בר אבא מהו וכו'. לתרוצי קאתי הא דלא תני י"ב פטורים דלא קחשיב במתני' אלא הני פטורים דפטור ומותר והיינו הנך פטורי דמתני' ברישא גבי חיוב העני ובעל הבית פטור ומותר אבל פטורי דבבא דסיפא לא קחשיב ושתים שהן ד' דמתני' היינו ד' לחיוב וד' לפטור:

עני ועשיר אחד הן. דמה לי עני ומה לי עשיר ומנו אותן חכמים שנים משום דהוצאה מלאכה גרועה:

יציאות השבת אין הכנסה בכלל. בתמיה הא לא משכחת שמונה ביציאות ושיהיה ד' מהן לחיוב אלא ודאי דא' הן וחכמים מנו אותן לשנים:

המוציא מרשות לרשות. דתנן במתני' בפ' כלל גדול בכלל אבות מלאכות:

אין המכניס בכלל. בתמי' מי לא עסקינן דקמעייל מרה"ר לרה"י וקא קרי לה הוצאה:

נשמעינה מן הדא. ת"ש דהוצאה והכנסה אחת הן:

הכניס וכו'. בהעלם אחד חייב אע"ג דלא הוי אלא חצי שיעור בכל א' ש"מ דהוצאה והכנסה אחת הן ומצטרפין לישנא אחרינא ר' יוסי מיבעיא ליה אם הכנסה והוצאה מצטרפין וה"פ עני ועשיר אחד הן דתרווייהו מלאכת הוצאה והכנסה קעבדו ומנו אותן חכמים בשנים ואם עשו שניהם מלאכה אחת כגון שזה עשה עקירה וזה הנחה שניהם פטורין ה"ה הוצאה והכנסה אעפ"י שהן א' כיון שמנו אותן חכמים לשנים אין מצטרפין או דילמא מצטרפין ופשיט נישמעינה מן הדא דאמר ר"י וכו' נמנעו העם מלהוציא. ש"מ הא דקאמר אל יעשו עוד מלאכה היינו שלא יוציאו מרשות בתיהם שהוא רשות היחיד לרשות הרבים:

אפי' הכנסה. איכא למשמע מהאי קרא שקרוי' מלאכה:

מלקבל מידן ולהכניס ללישכה. והיינו הכנסה:

שמע כולהן. הוצאה והכנסה דנקראו מלאכה מהך קרא:

לא תוציאו משא וגו'. ולעיל מיניה כתיב השמרו בנפשותיכם ואל תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלים ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל מלאכה לא תעשו שמע מינה דהוצאה והכנסה קרוים מלאכה: