וקידם. ועקר הוא ממקומו וחזר וקיבלה מהו:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 1 · הלכה 1 · Segment 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רבי שמואל בשם רבי זעירא. מסקנא דקושי' היא דרבי שמואל מוקי למתניתין בחוטף השני מאויר הוא דפטור הזורק אבל אי קלטה אחר כגון שנפלה לידו חייב הזורק דמה בין נחה וכו':
תמן למה הוא חייב וכו'. התם כשקלטה אחר הוא חייב ה"נ כשקלט הוא עצמו ומאי קא מבעי' ליה כר' יוחנן:
ומשני תמן. שאני כיון שקבלה אחר אבל הכא הוא בעצמו קיבל מיבעי' ליה:
ה"ג ותהא פשיטא ליה שהוא חייב. קושיא היא ואפשר לקיים הגירסא שלפנינו וה"פ דפריך ותהא פשיטא ליה לר"י שהוא פטור כיון שהוא עצמו זרק וקיבל ומשני אלו זרק וכו' וה"נ מספקא ליה לר"י דלמא אפילו הוא עצמו קיבל יהא חייב:
שמא אינו חייב מדין פיו. כי היכא דאם נתנו לתוך פיו ובלעו הוה ליה הנחה וחייב ה"ה הנותן מידו לחברתה יהא חייב:
ופיו לאו כאחר היא. בתמיה ודאי אתה מודה דהוה כאחר:
וכא שמאל וכו'. וכאן שמאל נמי כאחר הוא:
ומה צריכה ליה. פירש מאי קא מיבעי' ליה בזורק בימין וקולט בימין:
צריכה ליה חייב. מיבעי' ליה לר"י אם הוא חייב:
אין תימר פיו. כלו' דאם תאמר דאיכא למילף מפיו:
ופיו. שאני פיו כיון שאכלם ואינו בעולם שפיר אמרינן דלאחר דמיא:
ברם הכא. אבל הכא בידו אפילו מימין לשמאל כאחר הוא בתמיה וכיון דלאו כאחר הוא יש לנו לפטרו והרשב"א גורס ברם הכא ידו היא:
ר' מנא בעי. למ"ד הנותן מימין לשמאל חייב דידו כאחר הוא:
מעתה. לדבריך אם הוציא גרוגרת בשתי ידיו יהא פטור דדמי לשנים שעשאוהו שהן פטורין:
ודא היא בעשותה. זה הוא בעשותה שהרי יחיד עשה אותה וחייב. לישנא אחרינא וכי זו היא בעשותה דלהוי כשנים שעשאוהו שפטורין בתמיה דהרי מכל מקום יחיד עשאה:
יחיד שעשאה חייב. אפי' בזה אחר זה כל שכן בשתי ידיו:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda