גמ' אבל מטייל וכו'. אבל הולך החמור במרדעת בחצר:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 5 · הלכה 4 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אף לענין אוכף. נמי הדין כן שמותר להלוך בו בחצר כדי לחממו:
בשביל לחממו. אם הוא מצער מחמת צינה:
אבל לא יקשור המסרוכי. פוטרא"ל שנראה כמי שרוצה להטעינ' משאוי:
רצועה תחת זנבו. פושל"א שנותנין שם שלא תרד האוכף והמשוי על צוארה כשהי' יורדת לעמק והמסרך שלא תרד על זנבה כשהיא עולה על ההרים:
מנן אילן מילייא. הא דתנן מטיילת במרדעת בחצר הוא מאלו הדברים דתנינן בהו שהלכות שבת כהררים התלויים בשערה ואין להם על מה שיסמכו:
ואת אמר הכין. כלומר ואיך אתה מיליף מניה אף לאוכף:
ויתיביניה. כלו' וקשיא אהך ברייתא דתני בה שיוצא במרדעת תני נמי שיוצא בקשוטין שעל גבי שבר בהמה שנשבר בה עצם עושין לה דפין מכאן ומכאן וקושרין אותו שם והן מעמידין העצם שלא ינוד אנה ואנה עד שמתחבר:
מה בין סולם. דאוסר במתני' לקישושות. דמתיר בברייתא:
ומשני סולם יש בו ממש. חשוב ליה וגזרינן דלמא נפיל ואתי לאתויי:
קשושות אין בהן ממש. לא חשיבי ולא גזרינן:
לאגד שע"ג המכה. דלכ"ע מותר לצאת בה ובקישושו' פליגי תנאים:
תניין אינון. תרי תנאי הן:
מ"ד יוצאין בקישושית יוצאין באגד. וכו'. ולא קשיא קושיית ר' אבדימי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda