מהו לצאת בהנך תיכייא. שהן שרשרות של חוטין עגולות וחלולות:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
כן אמרו. חכמים שאסור לצאת בהמייני שהוא אזור חלול וה"ה שאסור לצאת בתיכיי ל"א בלשון בתמי' קאמ' וכי אסרו חכמים לצאת בהמייני הוא הדין מותר לצאת בתיכיי ופי' זה מסכים לבבלי:
מיתן ליברה. ליתן בגד של זהב על הצעיף:
ה"ג בערוך לבדה ול"ג ליברה:
הורי לאילין וכו'. התיר להנך נשים של בית איש ששמו בון שהי' ממקום ששמו תמינא:
טלייה. לטלו' מרגליו' על בגד של משי ששמו פרגזת':
הרי הוא ככסו'. ויוצאין בו ולא חיישי' דלמ' אתי לאתויי:
בזוגין שבכסותו. שהן ארוגין לנוי בכסותו:
אבל לא בזוגין שבצוארו. דלמא נפיל ואתי לאתויי:
בין אלו וכו'. בין זוגין שבצוארו בין שבכסותו:
מקבלין טומאה. דתכשיט נינהו:
אמבולי. עינבל שעושין בתוכו להשמיע קול והוה כלי:
ופריך ואפילו עשו להן עינבל יהו טהורין:
בזוגין שבעריסה. שהתינוק שוכב בתוכה שקורין ווי"ג ותולה בו זוגין לקשקש כדי שישמע התינוק וישן:
תרין אמורין. פליגי בה תרי אמוראין:
מוליך ומביא. העריסה עם הזוגין ובלבד שלא ישמיע את הקול בהולכה ובהבאה:
אם השמיע את הקול. פעם אחת קודם שבת אסור ואם לאו מותר מ"מ מתרווייהו שמעינן דלפעמים עושין עינבל שלא להשמיע את הקול וכיון דעינבל לא משוי להו מנא יהו טהורין:
ומשני תמן. בזוגין שבעריסה מ"מ עשויין להשמיע קול בחול אלא כיון דלא משמיעין בשבת מותר להוליך ולהביא:
ברם הכא. אבל כאן לענין טומאה בזוגין שבצוארו ובכסותו שעשו להן עינבל ודאי להשמיע קול נעשו דאל"כ עינבל ל"ל וכיון דעשויין להשמיע קול ה"ל כלי ומקבלין טומאה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda