קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 10 · הלכה 2 · Segment 3

תיפתר בפרוץ. הא דאמר חזקיה דבפירות חייב אפי' מקצתו בפנים היינו בשהכלי פרוץ והצד הפרוץ לחוץ וכל מה שהוציא יכול לקחתו הלכך לא הוה כלי אגד לו שהרי הוא כאלו הוציאו בלא כלי:

אית לך מימר קופה פרוצה. בתמיה הא סתם קופה שלמה היא:

מיי כדון. מאי הוה עלה:

אין לך מיטלטל וכו' אלא אדם. אבל כלים אם הוציאם לרה"ר אינן נעשים כרמלית אלא או לרה"י או לרה"ר דמיין הלכך קופה מליאה פירות חייב עליה אם הוציא כגרוגרת אע"פ שרוב הכלי מבפני' דאגד כלי לאו שמיה אגד:

הואיל ואין כולה ניחה ברה"ר. דקודם שנח כולה ברה"ר היה מקצתו במקום פטור דהיינו למעלה מעשרה א"כ לא ה"ל כמוציא מרה"י לרה"ר שהרי מתחלה נח מקצת החבילה ברה"ר ואינו חייב עד שתנוח כולה וכשחזר ונח אותו מקצת פטור דה"ל כמוציא מקצת קופה שהוא פטור:

נכנס ראשה לרה"י אחרת. והיינו כמו חביל' דלעיל אלא דלעיל איירי במוציא מקצתו למקום פטור וכאן איירי במוציאו לרה"י אחר:

ומרה"ר לתוכה חייב. שהרי הנחה באיסור ברה"י ולא אמרינן כיון דאי אפשר שלא הגביה תחלה למעלה מן העמוד שהוא מקום פטור שאינו אויר רה"ר דכל למעלה מעשרה ברה"ר אויר מקום פטור הוא ואויר רה"י נמי לא הוי דכי אמרינן רשות היחיד עולה עד לרקיע הנ"מ כנגד רה"י אבל האי מקמי דלימטי לאויר עמוד אגבהי' למעלה מעשרה דלא אמרינן הכי אלא בזורק דאי אפשר שלא הגביה אבל במשתמש חייב:

מה פליג. מי פליג שמואל אר"י או לא:

ומשני כאן וכו'. כלומר דלא פליגי אלא שמואל איירי בשהפכה הקופה על צדה דכי אשתמש בפחות מי' אשתמש שהרי אינה גבוה עשרה אלא למעלה בדופן ושם אינו משתמש אלא בתוך הקופה שהוא נמוך מעשר':

מה את עביד לה. למאי מדמינן לה אם הוא כמוציא מרה"ר לרה"י דעקירת חפץ ועשיית רה"י בהדי הדדי קאתיין או לא:

נתן חמשה ע"ג חמשה. תל ברה"ר גבוה חמשה ורחב ד' ולקח אבן מרה"י ונתנו ע"ג מי הוה כמשתמ' מרה"י לכרמלי' שהרי התל כרמלי' הוא דמג' ועד תשעה כרמלית הוי ואיסורא דרבנן מיהת קעביד או דלמא הנחת חפץ ועשיית רה"י בהדי הדדי קאתיין ואפילו לכתחילה שרי והך איבעיא באת"ל מיבעיא ליה דאפי' את"ל עקר אבן ברה"ר גבוה עשרה ורחבה ארבעה פטור דעקירת חפץ ועשיית רה"י בהדי הדדי קאתין מיבעיא ליה אם מותר לעשות כן בכה"ג אפילו לכתחלה: