כיפה של צמר. שטובלין בשמן ונותנין עליהן לאחר שנגזזו כדי לחממן עד שיגדל צמרן:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 5 · הלכה 4 · Segment 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
עיקר. הוא שורש עשב ששמו יחנינ"ה שנותנין בחוטמה כדי שיפלו התולעים שבראשה:
שאסור לבהמה לצאת בקמיע מומחה. דעשב זה לקמיע מומחה דמי ואסורה לצאת בו:
אין בבלייא. יפה אתה אומר שקמת על האמת ודברי ר"י עיקר שהוא כיפה של צמר ולר"ז קרי בבלייא שעלה מבבל:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda