קריאה במקור

קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 2 · הלכה 5 · Segment 9

נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך

ר"ח רובא אמר שתים. שתי איסורי קחשיב גבי זר דהא משום זרות אין כאן חטאת דהא על זדונו מיתה בידי שמים ואין חיוב חטאת אלא על שגגת כרת:

עבודה. בשבת במקדש שהכהן מותר בה למה יהא זר חייב עליה דהא מתחלה שבת לכל נאסרה כשהותרה במקדש הותרה אין כאן אלא זרות:

ומותיב לה וכו'. הוא מותיב לה והוא מפרק לה:

והרי קמיצה. מנחה עד שלא נקמצה אסורה לכל משנקמצה הותרו השירים להכהנים ואסורה לזרים אף כאן כשהותרה שבת במקדש לכהנים הותרה ולא לזרים:

שנייא היא. שאני קמיצה דאסר הכתוב בפירוש השיריים לזרים דכתיב וכל זר לא יאכל קודש משא"כ שבת לא נאסרה במקדש לזרים:

עד שלא נמלקה אסורה לזה ולזה. משום אבר מן החי וגם נבילה לכל אסורה:

ומותרת לכהנים. בחטאת העוף:

טבל עד שלא ניתקן אסור לזה ולזה. שאף הכהנים אסורים בטבל וחייבין להפריש תרומות ומעשרות והן שלהן שנא' כן תרימו גם אתם לרבות כהנים ולוים:

משנתקן. והופרשו התרומות ומעשרות מותרין לכהנים וישראל אסור בהן:

אמרו נצא לחוץ. בבית המדרש ונלמד מהן ל"א נצא לתנאי' השונין ברייתא חוץ לביה"מ ומהן נלמד:

נפקון וכו'. נפקו ושמעו בזר ששימש במקדש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה פליגי בהו ר"ש ור"י:

חורנייתא. חטאת שנייה למה הוא בא:

ומשני משום שחיטה. שהיא אב מלאכה לכך חייב עליה חטאת:

ופריך והרי שחיטה בזר כשירה. נמצא שעבודתו כשירה והרי הוא בשחיטה ככהן ומותר לשחוט:

אינו אלא משום שבות. טלטול בעלמא ואין כאן חטאת:

הוי וכו'. אלא אין החיוב אלא משום איכול אברי' ופדרי' דה"ל מבעיר וזר ששמש פי' שהיה נותן האיברים ופדרים בליל שבת ע"ג מזבח דזהו עבודת הכהנים:

על דעתיה דר"י. שהיה אומר לעיל שאינו חייב המבעיר והמבשל אלא משום בישול מה בישול יש כאן באיכול אברי' ופדרים:

ומשני כיון שרוצה שישרפו האברים הרי הוא כמבשל וחייב משום מבשל:

על הנוסח והמהדורה

הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.

כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.

SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda