תני וגד מגדיאל. ונרא' שלא היה גירסתם במתני' וגד מגדיאל. ל"א ה"פ תני גד מגדיאל לחוד קאר"י דאי שם משמעון ודן מדניאל ליכא למימר דהא הנך פשוטים והנך כפופים:
קריאה במקור
קרבן העדה על תלמוד ירושלמי שבת · פרק 12 · הלכה 3 · Segment 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
מתיבין. חכמים לר' יהודה דאמר שם משמעון ודן מדניאל מי דמי:
אלו פשוטים. שם ודן צריך שיהיה פשוטים בסופן והנך כפופים כבאמצע התיבה:
כגון ששותת. והן מתיבות גדולות כגון שש מששך תת מתתנו וכ"ש אם נתכוין לקטנה מתחלה דבהא אפילו רבנן מודו:
שתי אותיות בכל מקום. אם לא כתב מתחלה לשם קטנה אלא ששתי אותיות באין משם גדול אינו חייב עד שיהיו ב' אותיות שאינן שוות וה"ה אם כתב ב' אותיות שאינן שוות אע"פ שאינן שם בשום מקום חייב:
אשכחת אמר. נמצאת אומר שיש לדעת ר"י קולא וחומרא וכן לדעת רבנן:
ופריך מחלפא שיטתיה דר"י. קשיא דר"י אדר"י:
יכול עד שיכתוב כל השם. דכתיב ועשה אחת דמשמע כולה ועד שיכתוב כל התיבה הוא דחייב:
בית אחד בכפה וכברה. לאחר שהסיך נצרים של שתי עושה באריגת ערב נוצר אחד מלמטה וא' מלמעלה והן קרויים בתים והן עונבין את השתי כדרך רכיבתו ועומד האריג ובית א' אין מתקיים ומשום דלאו חוטין נינהו קרי להו בית כמו בתי נירין שאין לה בתי נירין אחרים:
ת"ל ועשה אחת. שתהא מלאכה שלימה שמתקיימת כיוצא בה:
והכא הוא אמר. לעיל בפרקין:
השובט. משוה השתי בכרכור:
והמקטקט. כשמתח חוט הערב מכה בכרכר עליו ליישבן שלא יהא מתוח יותר מדאי:
מפני שהוא כמיישב בידו. שהמכה זו גורמת החיבור אע"פ שאינה מלאכה המתקיימת במקום אחר אפ"ה חייב וקשיא אהדדי דהא דתני יכול עד שיכתוב וכו' נמי ר"י תני לה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 086e228610b40f74d94ec646453f267049327e33c9eeb0c7423e8e4cc90c9bda