גמ' וניתני שלשים ושבע כריתות בתורה. שלשים ושבע לאו דוקא דהא בשבת נפישי להו טובא אלא איידי דפריך הכי לעיל בהלכה ו' נקט הכא נמי בהאי לישנא וכלומר דהא גם שבת תני בכריתות ובשבת גופיה איכא ל"ט חטאות ומעתה נפישי כריתות טובא ואמאי לא חשיב שם כ"א ל"ו:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 11 · Segment 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
שאם עשה כולן בזדון שבת. כלומר לא משכחת לה אלא דוקא אם עשאן כולן בזדון שבת ושגגת מלאכות דאיכא שגגות טובא ובהא הוא דחייב על כל א' וא' דדרשי' אחת שהיא הנה:
ובזדון מלאכה שהוא חייב על כל אחת ואחת. בתמיה כלומר שמא משכחת לה בזדון מלאכה ובשגגת שבת הא ודאי לא דבכה"ג דליכא אלא חדא שגגה ואינו חייב אלא אחת דזהו הנה שהיא אחת וכיון דלא פסיקא לי' לא תני לכולהו ולא חשיב להו אלא בחדא דחדא מיהת לעולם חייב הוא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b6add7e00b6d542ebc1185270b96380a1782587c39a5967bc60479f4066130b5