קידשוהו קודם זמנו וכו'. כדמפרש לקמיה קודם לזמנו תשעה ועשרים יום לאחר עיבורו בשנים ושלשים יום ואע"פ שקידשוהו ליום זמנו שהוא יום שלשים או עיברוהו ליום העיבור:
קריאה במקור
פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 31
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
יכול יהא מקודש. וא"צ עוד לקדשו:
ת"ל אותם. אותם הן מועדי אשר תקראו אותם במועדם בזמנן ואין אלה שלא קראו בזמנן מועדי:
על הגליות שיצאו. גרסי' התם. שיצאו לעלות לרגל ואינן יכולין להגיע למקומן ולעשות הפסח בזמנו:
והן שהגיעו לנהר פרת. דוקא כשנשמע שכבר הגיעו לגבול ארץ ישראל. את חמי. בתמיה בגליל אין מעברין צריכא למימר דבח"ל אין מעברין ומשני דלהכי קתני בח"ל לפי שבגליל לכתחלה הוא דאין מעברין ובדיעבד מעוברת וקמ"ל דבח"ל אפי' בדיעבד אינה מעוברת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: b6add7e00b6d542ebc1185270b96380a1782587c39a5967bc60479f4066130b5