פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 3 · הלכה 5 · Segment 5

מאן תנא מפריחי יונים. דפסולין הן:

ר' ליעזר היא דתנינן תמן. בפ"ב דעדיות שלש' דברים אמרו לפני ר"ע שנים משום ר' אליעזר יוצאת אשה בעיר של זהב ומפריחי יונים פסולין לעדות ומתני' דר"ה כר' אליעזר היא כדאמר התם וכדלקמן:

עוד הדא דסנהדרין כר"א. אם מתני' דהכא נמי אליבא דר"א מתנינן לה:

א"ל דברי הכל היא. כדמפרש ואזיל:

הכא. כלומר בר"ה ואגב דגריס ליה הכי שם נקיט לה נמי הכא כן כדרך הש"ס הזה דהכא בר"ה הוא דאמר ר' יוסי דאליבא דר"א מיתניא דכל עדותו של ר"א הוא לענין עדות נפשות כדמסיק:

יודעין היינו. בלאו עדותו של ר"א שפסול הוא מעדות ממון דחשוד על ממון הוא:

מה בא להעיד. ר' אליעזר אלא דכשם שפסול הוא לעדות ממון כך פסול לעדי נפשות דלא תימא נפשות חמירא ליה ולא חשדינן ליה. קמ"ל ועדות החדש כדין עדות נפשות הוא דלאו לעדות ממון קמסהדי והלכך מוקי למתני' דר"ה כר"א דס"ל פסול הוא לכל עדות שבעולם אבל הכא בסנהדרין דבעדות ממון מיירי דברי הכל היא:

דתנינן. והא דתנינן התם בסיפא דמתני' זה הכלל כל עדות שאין אשה כשרה לה אף הן אינן כשרין לה דמשמע אבל עדות שהאשה כשרין לה כגון להעיד לאשה שמת בעלה וכן על סוטה שנטמאת שלא תשתה וכן בעגלה ערופה ראיתי את ההורג שלא יהיו עורפין דבכל אלו האשה כשרה להעיד אף הן כשרין לה ומני היא הסיפא דמתני':

ומאן תניתה רבנן. היא דאלו לר"א פסולין הן לשאר עדיות כמו מפריחי יונים דקתני אליביה ברישא דאפי' עדות דלאו ממון הוא פסול:

רבנן כר"א מודין ליה ופליגי עלוהי. ומתמה הש"ס אי רבנן מודו ליה או פליגי עליה וכלומר דהא מכיון דמוקמית לרישא דמתני' דהתם כר"א שמע מינה דפליגי רבנן עליה וסבירא להו דלא מיפסל אלא לעדות ממון וא"כ היכי מוקמת לה לסיפא דמתני' כרבנן רישא כר"א וסיפא כרבנן בתמי' ועוד דלרבנן דפליגי עליה לא מצינן לאוקמי הסיפא אליבייהו כלל דהיכא קתני זה הכלל כל עדות שהאשה כשירה וכו' הא איכא עדות נפשות שאין האשה כשרה לה והן כשרין לה:

ר' יונה בשם רב הונא. לא תוקמי הסיפא כרבנן אלא כולה מתני' כר"א דמודה ר"א דפסולי עדות מדרבנן אלו כשירין הן לאלו עדיות הואיל והאשה כשרה לה ולא הוסיף בעדותו אלא בעדות דלאו ממון וגם האשה אינה כשירה לה:

ואתייא אילין פלוגתא. דר"א ודרבנן כאילין פלוגתא דר"מ ורבנן דלקמיה:

דתני. בתוספתא דמכות סוף פ"ק:

פסול מכל עדיות שבתורה. אפי' לא הוזם אלא בעדות ממון פסול הוא גם לעדות נפשות ולא אמרי' דנפשות חמירא ליה ולא אתי למישקר:

אין פסול אלא מאותה עדות בלבד. מענין של אותה עדות והוא לממון אבל לא נפשות דחמירא ליה וכרבנן ור' מאיר ס"ל כר"א: