פני משה על תלמוד ירושלמי סנהדרין · פרק 7 · הלכה 8 · Segment 1

מתני' עד שיפרש את השם. המיוחד של ד' אותיות ואינו חייב עד שיברך השם בשם שנאמר ונוקב שם השם בנקבו שם שינקוב השם בשם:

בכל יום. כל זמן שהיו נושאין ונותנין בבדיקת העדים היו דנין עמהן ובודקין אותן בכינוי היאך אמר אם כך אמר יכה יוסי את יוסי והאי כינוי לאו כינוי השם קאמר אלא כלומר שהב"ד מכנין בדבריהן כאדם המקלל ותולה באחר וזהו קרי כינוי בלשון חכמים ובלשון מקרא כי לא ידעתי אכנה. ולהכי נקט יוסי את יוסי דאיכא ד' אותיות כשם בן ד' אותיות ומשום דחשבונו של יוסי בגימטריא אלהי"ם:

נגמר הדין. ובאו ב"ד לומר חייב הוא לא היו יכולין להרגו על פי עדות זו ששמעו שהרי לא שמעו מפיהם אלא קללת כינוי:

אלא מוציאין את כל האדם לחוץ. דגנאי הוא להשמיע ברכת השם לרבים:

וקורעין ולא מאחין. עולמית איחוי אלכסנדרית והיא תפירה שאין הקריעה ניכרת אבל שאר תפירות מותר:

אף אני כמוהו. שמעתי. ואינו צריך להזכיר ברכת השם בשם:

והשלישי. אם היה כאן עד שלישי צריך גם הוא שיאמר כן: