רש"ש על סוכה · דף 44a

גמרא לולב דא"ל עיקר כו' ערבה דל"ל עיקר כו'. ובזמן המקדש הוה איפכא ערבה דליתא כלל בגבולין הוה יסוד או מנהג נביאים בהם אבל לולב דנוהג ראשון בהם מה"ת לא הוצרכו לתקן מאומה:

רש"י ד"ה בגבולין דהא כולהו בארץ וסמוכים למושב ב"ד כו'. כצ"ל וכ"ה בריש מגילה ע"ש בפרש"י ד"ה כששרוין על אדמתם והתוי"ט בפ' דלעיל מי"ג חילק מטעם אחר ולא הביא פרש"י כלל ולכאורה קשה לפרש"י מתענית (י) במשנה ט"ו יום אחר החג כדי שיגיע אחרון שבישראל לנהר פרת והשלוחין הלא לא הלכו בר"ה וביה"כ (ועי' תוס' ר"ה כג ב ד"ה כמה). וי"ל דשאני שלוחי ב"ד שהיו זריזים והיו יחידים משא"כ עולי רגלים שהליכתם לאט לרגל נשיהם ובניהם וגם נראה דהשלוחים היו רוכבי סוסים קלי המרוץ:

רש"י ד"ה דלא עבדינן שהרי ר' צדוק אביו בימי ריב"ז. עי' באיכה רבה בפסוק היו צריה לראש ובהנזקין (נו ב):

רש"י ד"ה מי אמרה שהיא חובה דקאמרת לצאת כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה וחזרו נ"א ויסדוה ע"פ הדבור. צ"ע מתמורה (טז) ע"ש:

תד"ה כהנים ה"ה דהמ"ל ופרועי ראש כו'. לע"ד י"ל כיון דבידם היה לגלח קודם הרגל לא התירום חכמים ולא חלקו להתיר אף לאבל שלא היה יכול להתגלח או דאבל בלא"ה אינו מקיף כמ"ש הרמ"א בסי' תר"ס:

תד"ה א"ל מי אמרה בבע"מ כו' כמו שאין הלל"מ בזרים כו'. עמש"כ ביומא (כג ב) בס"ד: