רש"ש על סוכה · דף 34a

גמרא פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים. פי' שאין דרכה ליגדל על מים וע"ז אמר מ"ק קח על מ"ר כו' דמשמע דהיא אינה גדילה על מים רבים ורש"י פי' בע"א

רש"י ד"ה עשר נטיעות אלו ג' נשאלו כו'. עי' מו"ק (ד) בתד"ה אלא אר"א דלמשה גופיה נאמרו אלו יחד:

בא"ד נאמר למשה שיונקות בב"ס כולה ומותר לחרוש את כולה. כצ"ל והנה לפירושו נאמרו ב"ד למשה: א) דלנטיעות מותר לחרוש עד ר"ה. ב) שיעור יניקתן. ולעד"נ דשיעור יניקתם קים להו לרבנן (עי' ר"ה יג) וכמו בזקנים דקי"ל בעצמן שיעור יניקתם דהרי בהם לא נאמרה הלכה ומה שאומר י' נטיעות הל"מ ל"ד אלא דהלכה ל"נ רק דלנטיעות מותר לחרוש כדי צרכן עד ר"ה והם קי"ל דב"ס הוא כדי צורך ע"נ וכה"ג כתבו התוס' בשבועות (יב) ד"ה אשם:

בסה"ד ואם אינם שלש כו'. לפי חשבון בפ"א דשביעית מוכח דבזקנים א"צ שיהיו מפוזרים בערך אחד בתוך הב"ס רק שיהיה ביניהם כדי שיעבור הבקר בכליו ולכן אם אינם ג' ל"ש לפי חשבון אלא כמלא אורה וסלו דוק שם. וכ"כ בעצמו בב"ב (ס"ד כו). ועמש"כ שם:

רש"י ד"ה ואיכא דמתני האי קרא כו'. כצ"ל:

רש"י ד"ה פתורתא לקרות גדולה כו'. כצ"ל: