"סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה", עַד שֶׁלֹּא בָּאתָ לְיַד גַּבַּאי, מֻתָּר לְשַׁנּוֹתָהּ. מִשֶּׁבָּאתָ לְיַד גַּבַּאי, אָסוּר לְשַׁנּוֹתָהּ. נראה לי בס"ד הטעם על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בפסוק וְהָיָה מַעֲשֵׂה הַצְּדָקָה שָׁלוֹם (ישעיה לב, יז) דעל ידי הצדקה נשלם שם הוי־ה והיינו הפרוטה כנגד יו"ד שבשם וחמש אצבעות הנותן כנגד ה"א ראשונה וזרוע הגבאי וחמש אצבעותיו כנגד ו"ה שבשם עיין שם. וידוע דאמרו רבותינו ז"ל (עירובין יח:) דיו לעולם שישתמש בחצי השם דהיינו שם י־ה ולכן אנחנו מזכירים שם י־ה בפינו אבל השם כולו אין רשות להזכירו.
ובזה מובן הטעם קודם שבאה ליד גבאי דאז אין כאן אלא חצי השם שהוא שם י־ה מותר לשנותה דהיינו שיקחנה המקדיש לצרכו או לצורך אחרים ללותה ויפרע במקומה כי מאחר דעודנה ביד המקדיש ולא קבלתם יד הגבאי אין כאן אלא חצי השם ויוכל האדם להשתמש בחצי השם אבל אם באה ליד גבאי דאז נשלם בה השם כולו אסור להשתמש בה ללותה ולפרוע במקומה כי עתה נעשה עליה קדושת השם כולו ונקרא עליה שם הוי־ה כולו.
ובזה מובן הטעם קודם שבאה ליד גבאי דאז אין כאן אלא חצי השם שהוא שם י־ה מותר לשנותה דהיינו שיקחנה המקדיש לצרכו או לצורך אחרים ללותה ויפרע במקומה כי מאחר דעודנה ביד המקדיש ולא קבלתם יד הגבאי אין כאן אלא חצי השם ויוכל האדם להשתמש בחצי השם אבל אם באה ליד גבאי דאז נשלם בה השם כולו אסור להשתמש בה ללותה ולפרוע במקומה כי עתה נעשה עליה קדושת השם כולו ונקרא עליה שם הוי־ה כולו.