דטעמא דחזקה היינו כיון דשתק ולא מיחה הפסיד. פי' הא דמהני ליה חזקת שלש שנים ומצי טעין מחלת לי או מכרת או נתת לי ואע"ג דלית ליה שטר היינו כיון דהלה שתק ולא מיתה כל השלש שנים הפסיד הוא את זכות חזקתו והרי הוא בחזקת הטוען ונשבע על טענתו ואילו היה מוחה בתוך השלש לא היה הטוען נאמן בשבועה אלא בתזקת הלה עדיין היה עומד זהו פירוש דברי רבינו וכן מבואר בדבריו ריש פ' דלקמן והב"י בסימן קנ"ז אגב ריהטיה לא דק והניחן בצ"ע ואין כאן מקום עיון כלל:
קריאה במקור
פלפולא חריפתא על בבא בתרא · סעיף 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אע"פ שהאומר לחבירו כו'. לר"י מקשה מהך אבל לר"ת דס"ל בקוטרא ובית הכסא דיכול לחזור ה"מ למפרך מיניה וביה ומ"מ גם לר"י איכא בינייהו דקוטרא ובית הכסא לדהכא לפי מה שכתב הטור סימן קנ"ה סעיף ס"א דקנין צריך ולא סגי במחילה בלא קנין ואילו הכא כתב רבינו דמחילה בלא קנין מהני וכך כתב גם כן בטור סימן קנ"ז סעיף ט':
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna Edition
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001300957
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: e4be543ab9c720d3d423916c297d6522ac2e3f54e612a7d93f2548a1c425c39b