פלפולא חריפתא על בבא בתרא · סעיף 165

ה"ג אמר במשייר דיוטא כו'. לא שדקדק לומר במשייר כלומר דלא הוה תנאה דהא דאמרינן דע"מ לאו תנאה היינו בבן לוי דאי אמרת תנאה אם כן לא יהיה לו המעשר חלף עבודתו והא לא שייך גבי ע"מ שהדיוטא כו' אלא ודאי תנאה הוא ועיין בפרק הזרוע סימן ח' ומיהו דייקינן דלהוצאת זיזין התנה לומר כן משום דלא הוצרך לזה התנאי דבלאו הכי נמי הרי הוא של מוכר שלא נמכרה הדיוטא בכלל מכירת בית וצריך לקיים דבריו שלא יהו לבטלה ולמדין מההוא דמעשר שמקיימין נמי את דבריו ששייר לו מקום למעשר ה"נ מקיימים ששייר לו מקום כו':

לפירוש רשב"ם דלפירוש ר"ת הזכיר המקום שעליו יוציא זיזין באמרו הדיוטא שהיא היא המקום ולר"ת זאת אומרת כמו שמקיימים לישנא דע"מ שהמעשרות שלו שיתקיים הדבר ולא יהיה לבטלה כך תנאה דע"מ שהדיוטא כו' מיותר וללא צורך התנה מקיימין נמי שהתנה לענין הוצאת זיזים עליה כמתחלה אף על פי שמכביד על הכותל וא"צ לר"ת לשיור מקום שלא הוזכר דהא לדידיה הוזכר המקום בהדיא:

רב ושמואלאזדו לטעמייהו. פירש רשב"ם דלרב בעין רעה כו'. וקשה דבפרק בית כור אמרינן האחין שחלקו וכו' רב אמר בטלה מחלוקת קסבר האחין שחלקו יורשין הוו ואם כן לא שייך לרב טעמא דעין רעה ומיהו למאי דמסיק רבינו התם ובפ"ק דב"ק דפסקינן בטלה מחלוקת לא מטעם דיורשים הוי וכו'. איכא למימר דגם רב סברתו כך היא דדוקא גבי פריעת ב"ח הוו כיורשים ולא לענין אחר וא"כ יש ראיה לזה מדהכא ודו"ק וכיוצא בזה מצאתי בנימוקי יוסף בית כור בשם ר"ת דרב ס"ל דלקוחות הן וגבי חלקו הוא דס"ל דעל דעת כן חלקו שאם יבא ב"ח וכו' ע"ש ובתוספות ס"פ השולח כתבו גם כן בשם ר"ת דרב ס"ל דכלקוחות באחריות הן ויורשין דקאמר לאו דוקא אלא כיורשין וכ"כ רבינו בפרק ה' דנדרים:

גיר' המשנה העבירים ואני כתבתי בתוספת יו"ט שהגי' היא העכירים בכ"ף: