פלפולא חריפתא על בבא בתרא · סעיף 57

אלא לאו ש"מ כו'. בגמרא אמר רב נחמן וכי קאמר הך לישנא גרסינן מעיקרא תנ"ה כו':

ולא הוצרך לראיה זו וכו'. וכבר השבתי על זה בתוספות יום טוב שהרי"ף הוצרך לראיה זו דבפרק הכונס פסקינן בגמרא כר"ש דאמר התם הכל לפי גובה הדליקה ושיעורה ואם הלכה יותר משיעורה פטור והלכך אי לאו דאוקמוהו בשיטה הוה פסקינן מסברא ה"נ כוותיה דמאי שנא הך מהך וא"ת השתא דאוקמוהו להך דהכא בשיטה ואינה הלכה קשיא אהלכתא דהכונס כבר הוקשה זה להרי"ף עצמו בהכונס שכתב ואי קשיא לך מ"ש התם גבי תנור דקא יהבי רבנן שיעורא ואפ"ה אם הזיק משלם מה שהזיק ומ"ש הכא דפטור לא תקשה לך הכא דלפי צורך שעה קא מדליק וקא מרחיק כשיעורה וקא עברה הדליקה יתר משיעורה וקא מזקה אנוס הוא דמאי ה"ל למעבד הלכך מכה בידי שמים היא ולפיכך פטור דלא יכול לאהדורי והתם גבי תנור כיון דתדיר הוא מדליק אבעי ליה לעיוני אי איכא היזקא לחבירו לסלק היזקא וכיון דלא עביד הכי פושע הוא ולפיכך חייב תדע דהא רבנן פליגי עליה דר"ש בתנור דקא יהיב שיעורא לפטור ואינהו גופייהו קא יהבי שיעורא לפטור ע"כ ומשום קושיא דרבנן אדרבנן בלחוד לא היינו מחלקים בדברי ר"ש אלא היינו אומרים שהלכה כמותו הכא כמו התם הלכך הוצרך הרי"ף להביא ראיה מדאוקמיה בשיטה:

אע"פ דהויא גירי דיליה. דכיון שהרפת מסריח לעליה אף על גב דעדיין אין כאן דבר הנזוק שהוא האוצר ולעיל אמרן דאפילו לרבנן לא מקרי מזיק אלא כשיש כאן דבר הנזוק הכא דעליה שהוא מקום האוצר נסרח מיד הוה גירי דיליה ודמיא להא דאמרן דכל מרא ומרא וכו' וכיוצא בזה בהג"ה לקמן גבי פאפי יונאי: