תוספות ר"י הזקן על קידושין · דף 56b

הא לא ברח בתמיה. חורא. חור שהעכבר מצניע שם גנבתו. מנא ליה מאין לו הגנבה:

בעגלה כל הני אסורין נינהו. מכרן. עבר ומכרן מותרין שהדמים מותרים שאינן תופסים דמיהם. ולפום מסקנא דנדרים פ' השותפים אע"פ שאין תופסין דמיהן אסור לכתחלה לקדש בהם את האשה דבעינן התם אי חלופין כגדולים דמי או לא ובעי לאודוחי ממתני' דתנא מכרן וקדש בדמיהן מקודשת אלמא לאו כגדולין דמי. ודחי ה"נ לכתחלה הוא דלא הא דיעבד עבד ולא איפשיטא ולחומרא. ואין הפרש בין קדושין ושאר הנאות כדמשמע הך שטה דנדרים כמו שבארנו בע"ז פרק ר' ישמעאל ובריש השוכר שלא כדברי רש"ג שכתב בפ' ר' ישמעאל:

לא יהנה כגון שלא יצבע מהפירות שעושים מהם צבע. ולא ידליק מאותן פירות שמדליקין בהן:

כפרה. כפר לעמך ישראל וקדשים אסירי בהנאה:

צפורי מצורע מכשיר בחוץ שהרי חוץ לעיר נעשית מצותה להכשיר המצורע לבא אל המחנה:

מכשיר בפנים. אשם מצורע:

מכפר בפנים. כל הקרבנות:

מכפר בחוץ עגלה ערופה:

המשולחת א' מהצפורים שהיה משלח שמותרת דכל ריבויא היא:

השחוטה שאסורה:

מוקצה. בהמה שהוקצה לתקרובת ע"ז:

נעבד שהשתחוה לה ואסירי לגבוה כדאיתא בתמורה:

רובע ונרבע בעדים דבני סקילה נינהו ואסורים לאחר שנגמר דינם:

לתקלה שאם ילכדנה יאכלנה הילכך הואיל ואמרה ושלח ודאי מותרת היא:

פלוגתא דר' יהודה ור' שמעון מפרש בבכורות וקאמר התם דמודה ר' שמעון לאחר עריפה שהוא אסור בהנאה: