תוספות ר"י הזקן על קידושין · דף 66a

בעד א' שאמר לו אני מאמינך אע"פ שאינו יכול לידע דודאי (מותר) [אסור] בה. היא היא כמו הני דלעיל ואסורה:

נגה. איחר:

דלאו גזלנא. דנאמן כשאר עד א'. אלמא אפי' בעד אחד הואיל ושתק אסורה:

כבי תרי. אפקה ותן לה כתובתה ולצאת ידי שמים קאמר. ומסתברא שאע"פ שהיא מכחישתו אי מהימן ליה כבי תרי אם בא לצאת ידי שמים חייב להוציאה פי' לצאת מידי ספק דאע"ג דמאמין בדבריו לא מילתא ברירא היא לגביה דהא ליכא תרי סהדי אלא חד סהדא וחד סהדא הכא לאו כלום הוא אלא הואיל ומהימן ליה הויא לה הך אתתא לגביה כחתיכה ספק של חלב או של שומן כל היכא דמהימן ליה. ולשון הר"מ פי"ח דאיסורי ביאה ה"ז יוציא כדי לצאת מידי ספק ע"כ. איכא מ"ד דהואיל ומשום שסומך דעתו בדבריו הויא לה הך אתתא לגביה כחתיכה ספק של חלב או של שומן אי בתר הכי נהפכה דעתו ולא מהימן ליה אפי' לא נתן אמתלא וטעם מפני מה אינו מאמינו עתה אפ"ה הואיל ואינו מאמינו עתה אם לא גרשה לא יגרשנה ושריא ליה. דהשתא איתברר ליה דלאו חתיכה דאיסורא היא לגביה. כי היכי דחתיכה דאיסורא ספק חלב ספק שומן דאסירא ליה מספק אי בתר הכי אתברר ליה דהויא שומן ודאי שריא ליה מכי אתברר ליה התירא ואיכא מ"ד דהואיל ומהימן ליה הוי ספק שאינו מתברר אע"פ שיהפך דעתו דלא מהימן ליה. ומסתברא דהא דאמרי' (דהיכא) דשויא אנפשיה חתיכא דאיסורא. ה"מ היכא דליכא סהדי אבל איכא סהדי דליכא איסורא מותר:

של פרושים. של חכמי ישראל כלומר אינם שמחים בשמחתך. ומה אעשה לידע אם כן הוא. הקם תן ציץ הקדש על מצחך שיעמדו על רגליהם לפי שהשם כתוב בו והם יגלו לבן שאומרים לכך מיחה בו ובגדי כהונה ניתנו ליהנות שלא בשעת עבודה. שהיו אומרים עליו שלא היה כהן שנשבית אמו בהר המודיעים כרך של חשמונאי ונשאה אביו ושבויה פסולה לכהונה ונמצא שהוא חלל. היכי דמי דקאמר דלא נמצא והחזיקוהו בכשרות. סמוך אהני פר"ש ואי אמרת אוקים תרי להדי תרי ומוקים אתתא אחזקה ה"מ אי איתא קמן והיתה באה לב"ד להתירה שאומרת לא נשביתי להתירה אבל זה הנדון לפנינו אין לו חזקה דכשרות שהרי מעידין על תחלת לידתו בפסול ע"כ. ובפ' האשה שנתארמלה ביארנו האמת:

בעד אחד. שהעיד שנשבית ושנים הכחישוהו:

הזמה שהזימו העדים דאמרו ביום שאתם מעידים הייתם עמנו במקום פלוני וגזירת הכתוב היא שהאחרונים נאמנים:

שפחה היינו עמה כל זמן ויחדנו להם שפחה תחתיה והיוונים סבורים שהיא זו ונאמנים דליכא הכחשה: