חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 9 · הלכה 1 · Segment 7

שמואל אמר זכין בעוברין כו' מתניתא פליגי על ר"א גר שמת כו' אשתו מעוברת כולן חייבין להחזיר ובמס' יבמות בירושלמי פ"ד ה"א גרסינן מה עבד לה ר"א הא אין לו זכי' לעובר ומשני שניא היא הכא שהוא בנו. ופריך מסיפא החזירו ואח"כ מת הבן או שהפילה כו' המחזיק כו' בראשונה לא זכה וקשיא לשמואל לא כן אמר ר' יוסי אע"ג דשמואל אמר זכין לעוברין מודה והיא שיצא ראשו ורבו בחיים הרי אינו בן קיימא וא"כ סיפא פליגא אפילו לשמואל. והיינו דגרסינן הכא ואפילו דשמואל לית היא פליגא וכ"ש לר"א אפילו בראשונה זכה דמסיפא כיון שהפילה גם שמואל מודה ומפרש הק"ע ז"ל שם דהכא בסיפא ליכא לתרוצי דדעתו קרובה אצל בנו. דבנפל לא שייך למימר דקריבה דעתו אצל בנו ומשני משום יאוש ובכאן קיצר הגמ' וסמך על הסוגיא דשם כדרך הירושלמי בפרט בסדר הזאת ודע דהסוגיא הזאת שייך לבתר המשנה דסוף הלכה ב' ובטעות נדפס כאן לבסוף הלכה א'. וכן ביבמות שם מביא המשנה ד"ה ב' תמן תנינן האומר אם תלד אשתי זכר שמואל אמר זכין בעוברין כו'. אמר ר"י נטמא בספק בקעה בין בימות החמה בין בימות הגשמים מחלוקת ר"מ וחכמים פי' הר"י ז"ל בתוס' ז"ל דף קנ"ד ע"א דמיירי שהוי לו ספק אימתי נכנס אם בימות החמה או בימות הגשמים ע"ז אמרינן דתלי בר"מ וחכמים דמתניתן דידן אם אזלינן בתר השתא בעת שבא לשאול השאלה אם בימות החמה אמרינן דאירע לו הטומאה בימות החמה. וכן בימות הגשמים. אמר ר"י ובלבד ימים הסמוכים לגשמים פי' כיון דהספק שלו אימת נטמא או בתחלת ימות הגשמים קרוב לסוף ימות החמה או בתחלת ימות החמה קרוב לסוף ימות הגשמים. ע"ז אמר נן אם בא לישאל בתחלת ימות החמה אזלינן בתר השתא. ואם בא לישאל בתחלת ימות הגשמים אזלינן בתר השתא אבל אם עברו עליו כל ימות הגשמים והספק היא לו אימת אירע לו הטומאה או בתחלת ימי הגשמים או בתחלת ימות החמה אז אפילו בא לשאול בימות החמה כיון שעברו כל ימות הגשמים לא אזלינן בתר השתא דכיון דאורעת הטומאה היא זמן רב לא אזלינן בתר השתא: