חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 4 · הלכה 8 · Segment 4

רבי בא בר טבליי בשם רב שכן דרך הנותן כו' כו' מה אמר במקדיש כפי' הפ"מ ז"ל:

נשמעיניה מן הדא גי' הרמב"ן ז"ל מובא בפ"מ ז"ל דה"ג ר"א שאל על כל התורה הושבה או על הראשונה הושבה נשמעינה מן הדא האחין שחלקו יש להן דרך זע"ז ואית דבעי מימר הכי אמר ר"א האחין שחלקו זכו בשדה זכו בכולן המחזיק בנכסי הגר כו'. וכך נראה פירושו ר"א שאל זו ששנינו במד"א במוכר אבל כו' על כל התורה כולה ששנו כאן במוכר שדהו הוא חוזר דהיינו אפילו דרך לומר שאף לדברי חכמים א"צ ליקח לו דרך או על הראשונה בלבד דהיינו אבל לא מכר מחיצת הקנים וכו' ומוכח דעל הראשונה הושבה שהרי שנו כאן אחין ותניא יש להם דרך זע"ז אלמא בעין רעה חולקין במכר לענין דרך. ואית דבעי מימר דר"א גופי' פשטי' ממתניתן דקתני אחין ומחזיק בנכסי הגר והתם ל"ל אכולה שאם החזיק בנכסי הגר בשדה זו וודאי אין לו דרך על שדה אחרת עכ"ל הרמב"ן ז"ל וכן הא דמסיק המקדיש את השדה הקדיש את כולן הוא נמי דע"כ דאין דרך בכלל דפשיטא דאם הקדיש שדהו אין לו דרך על שדה אחרת. ומכאן סייעתא למה שפירשתי במס' ברכות פ"ב ה"ג ובמס' מע"ש פ"ג ה"ו ובמס' ביכורים פ"ב ה"ב דלשון הושבה דנמצא בש"ס הזה הוא כמו השוו דבזה נחלקו ובזה השוו כדאיתא במס' שבת ד' י"ח בו ביום נחלקו ולמחר השוו וה"נ ה"פ על כל התורה השוו דלא נחלקו ר"ע וחכמים בדרך אך במוכר אבל בנותן מתנה השווה דא"צ ליקח לו דרך וכן אי קאי על הראשונה בלבד השוו לענין הנך מילי דאיתנוהו בתוך השדה כגון חצר דנחלקו ר"א וחכמים וכן לענין בית הבד דנחלקו ר"א וחכמים וכך לענין סנטר דפליגי רשב"ג ורבנן במה ד"א במוכר אבל בנותן מתנה השוו דנותן את כולן:

ר"ש אומר המקדיש את השדה לא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדין השקמה מפני שיונקין משל הקדש מפני ששייר לו דרך אם לא שייר לו דרך אף הן יונקין משל הקדש ה"פ דהנה הא דס"ל לר"ש דיונקין משל הקדש אף דקונה ב' אילנות שייך היניקה לבעל האילנות כ"ז שהאילן חי כתב התוס' רי"ד ז"ל דהיא דבהקדש אפילו יתנה עם הגיזבר שיהא שייך היניקה להמקדיש אינו מועיל כלום משום מאן מחיל גבי' זולת אם יש לו הקרקע אז כב' שדות חשיבי ומשועבד שדה חבירו להיניקה דט"ז אמה. מפני שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ. עיי"ש באריכות וההסבר לזה למה נשתנה יניקה מן דרך דדרך שייך לבעל הגת והשובך בשדה דהקדש משא"כ יניקה היא פשוט דבדרך שיש לו על שדה הקדש לא יצא השדה לחולין אלא דהוי הקדש ואך משועבד לבעל האילן ולהגת ולהשובך דרך לעבור בשדה הקדש משא"כ היניקה כשתניק לאילן דהדיוט יצא היניקה לחולין ומה מועיל שיתנה עם הגיזבר שיהא היניקה לחולין דהיניקה לא תתקדש הא כיון דהקרקע הוי הקדש הוי ממילא היניקה הקדש כיון דהיניקה בא מקרקע הקדש והוי כמו דמתנה דההקדש לא יהי' קדוש משא"כ בקנה הקרקע וכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' סי' תקס"ג עיי"ש דזה אי איפשר ששדה הקדש תינוק לאילן של הדיוט עיי"ש. וע"כ נתבאר הסוגיא הזאת שפיר וכיון דקאמר הגמ' דע"כ רבי שמעון סבירא ליה כרבנן דשייר לו דרך דכשמשייר לעצמו דבר אינו משייר באופן שיצטרך לקנות לו דרך לזה הדבר שמשייר אלא שמשייר דבר משויר דבר שלם ולא יצטרך לקנות דרך. וע"כ בור וגת ושובך דמשייר לא צריך לקנות דרך וכן חרוב המורכב וסדין השקמה שייר לו דרך. ולפ"ז ממילא היניקה דלא מצי לשייר בהקדש וע"כ הקדיש חרוב המורכב וסדין השקמה דל"ל דמשייר לעצמו חרוב המורכב וסדין השקמה כמו בהדיוט ז"א דא"כ יצטרך לקנות קרקע דהא בהדיוט לא קנה קרקע אלא היניקה בלבד. דהירושלמי לא סבירא ליה כשיטת ר"ה בבבלי דף ע"א ע"א דבהדיוט קני קרקע משום מגו דנחית בשייר איניקה נחית בשיור אכולהו ז"א אלא דבהדיוט לא קני קרקע אלא היניקה שייר לעצמו ממילא דבהקדש שאינו יכול לשייר היניקה ממילא לא שייר לעצמו החרוב וסדין השקמה משא"כ אם לא שייר לו דרך לבור וגת ושובך נמצא דאף הן יונקין משדה הקדש. ואלא יצטרך לקנות דרך מהקדש ואמרי' דשייר לעצמו וצריך לקנות לו דרך ואמרינן דשייר אדם לעצמו דבר ויקנה לזה עוד דבר מן הלוקח וההקדש א"כ כמו כן נימא בהחרוב המורכב וסדין השקמה דשייר לעצמו וצריך לקנות לו קרקע מן ההקדש: