חידושי רידב"ז על תלמוד ירושלמי בבא בתרא · פרק 6 · הלכה 1 · Segment 4

ר"ח בר בא שאל סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין כהן וישראל מהו שיחלקו את השבח פי' דכיון דנפלה התרומה בחולין נתבטל לה ונעשה כולה חולין ויכול לסלק להכהן בדמים בדמי תרומה כשיטת רש"י ז"ל במס' בכורות דף כ"ב ע"ב עיי"ש. א"כ במה שעולה היוקר דמי חולין על התרומה טוען הכהן הסאה שלי נשבח. והישראל טוען ע"י הכרי שלי נשבח אם יחלקו השבח ביניהן. ונשאר האיבעיא דלא איפשטא בכאן אבל במס' תרומות פ"ה שם פשט הגמ' הדין ומייתי לה הכא איבעיא הזאת משום איבעיא אחריתי דמביא בשם ר' יצחק בר טבליי. ואח"כ ראיתי שפי' כן בנו"י ז"ל:

רבי יצחק בר טבלי' שאל סאה תרומה שנפלה לתוך מאה של חולין צ"ל בהיפוך סאה חיטין שנפלה לתוך סאה שעורין מוכר ולוקח מהו שיחלקו את השאר וכן גי' הפ"מ ז"ל וגירסא דמוכח היא. וה"פ דאם מכר לו לצבור לו צבור שעורין מאה סאה והפיל בתוכה סאה חיטים ונמצא דנשבח בגופו אבל למכור בשוק לא יקח אך דמי שעורין וע"כ מה שבין מקח הסאה חיטין השיווי ממש לבין הנשבח הציבור בגופו יחלקו המוכר והלוקח דהלוקח צריך לשלם לו לפי שבח העצם הציבור אף דלא עלה בדמים אבל לא לפי שוויין סאה של חיטים. ע"ז פשיט מהא הבורר צרורות מתוך כרייו של חבירו חייב לשפות לו משום דאפחתי' בדמים וישלם לו דמי חיטין כדאיתא בבבלי הגם דנשבח בגופו ואינו מנכה לו מה שנשבח בגופו משום דעיקר אזלינן בתר שיוו הדמים העומד למכור וחייב לשפות לו חיטין כנגד הצרורות שהבריר. וע"ז מסיק ר"ב ב"כ באומר צבור ואקנה כמו שפירשנו דכל האיבעיא והפשיטות הוא באומר לו הלוקח צבור לי כרי מאה סאין שעורין ואקנה והוא הפיל בתוכו סאה חיטים. משא"כ אם הי' ציבורין משעה ראשונה ואמר לו שיש כאן סאה אחת חיטין בזה צריך הלוקח לשלם לפי השבח שבגופו דהא הגיד לו מתחילה שמוכר לו הכרי שנשבח בגופו ובודאי אדעתא דהכי שישלם לו עבור זה ועיי' בתוס' הרי"ד: