עמודי ירושלים על תלמוד ירושלמי נדרים · פרק 8 · הלכה 1 · Segment 7

מעשה שגזרו תענית בחנוכה בלוד בבבלי ר"ה דף י"ח ע"ב ושם הנוסחא ר"א ורחץ ור' יהושע וסיפר ובמסורת הש"ס נשמט הציון לר"ה:

רבי אבין ציים כל ערובת סוכות עי' בקה"ע שהגיה שצ"ל ערב שבת. וכן מצאתי ברוקח בשורש קדושת היחוד שהעתיק כן רק ששם הגירסא ר' אבא. ועי' בהגהת מהר"ם די לונזאנו בסוף המס' שכ' ר' אבון ציים כל ערובת שבא כצ"ל נ"ב שבת שבין ר"ה ליה"כ עכ"ל. ונ"ל שכן היתה דעת הטור. ומיושב מ"ש בסי' רמ"ט שדרך אנשי מעשה להתענות בכל ע"ש שהביא ראיה מדאמרינן בעירובין בפ' בכל מערבין הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי אלמא שדרך להתענות בע"ש. וראיתי למרן הב"י שכ' ע"ז שהראי' שהביא אינה מוכרחת וממקום אתר הו"ל להביא ראיה מבוארת מירושלמי פ"ב דתענית ר' אבון ציים כל ערובת שבא עכ"ל. אמנם אם נאמר דהטור פי' כפי' הר"מ די לונזאנו שקאי על שבת שבין ר"ה ליה"כ א"ש. ועי' במ"א סי' רמ"ט סק"ז כתב והב"ח כתב בשם הפוסקים והירושלמי דאסור להתענות בע"ש לא ידעתי היכן מצאו בירושלמי כן ועיינתי בב"ח לא כתב כן בשם הירושלמי רק בשם הרוקח ודברי המ"א צ"ע או שט"ס בהם. ומה שהקשה שם מההיא דר' אבון ציים כו' ודחק לומר שהי' איסטניס לפמ"ש בשס הר"ם די לונזאנו א"ש בלא"ה: