כשהוא מברך עליה בלילי יו"ט ראשון וכו'. ובבבלי פ"ד דף מ"ה ומ"ו פלוגתא דאמוראי היא ומסיק התם ואנן נמי כרבי עבדינן ומברכין כל שבעה. וכענין אם צריך להזכיר זמן על הכום אעפ"י שבירך זמן בשעת עשייתה מדייקי שם התוס' והרא"ש מדקאמר נכנס לישב בה מברך לישב בסוכה ולא קאמר מברך שתים משמע דנפיק אהא דבירך אעשייה שהחיינו ותימא ותיפוק ליה דמברך משום י"ט וכו' והכא מסיק בהדיא דכל הני אמוראי סבירא להו מכיון שחשיכה צריך להזכיר זמן:
קריאה במקור
מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוכה · פרק 1 · הלכה 2 · Segment 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Piotrków, 1898-1900
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001886777/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 88dcaea52c57a5a61aa432aaa1baa70e5b1e06af45765e0ad2dd35da43d9b2a0