מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוכה · פרק 2 · הלכה 1 · Segment 3

מחלפה שיטתיה דרבן גמליאל וכו'. התוס' ריש פרקין מביאין לזה ופירשו והוספתי בקצת ביאור דלא תיקשי מאי פריך אם שלא לדחוק את החכמים ישב לו חו"י לסוכה דמאי שנא אם יושב תחת המטה או יושב חוץ לסוכה וכמבואר בפנים והר"ן ז"ל דקדק על הא דפריך מההיא דתפלין והא למאי דסליק אדעתא דר"ג מיתה בו לישב בסוכה בלאו ההיא דתפלין הוה מצי למיפרך למה יהא מוחה בו הרי אין כאן צד איסור אם יושב בסוכה ולא דמי לסמיכה למאן דלית ליה נשים סומכות רשות דהתם איכא צד איסור שהוא סומך עליו בכל כחו ומשתמש בקדשים וכו' ואפשר דהוה ס"ד שהיה מוחה בו כדי שלא יברך עליה א"נ שלא יבא לעשות אותן מצות עשה שיש איסור בעשייתן וכו' עכ"ד ולבסוף העלה להלכה כמ"ד נשים סומכות רשות ואעפ"י שאין חייבות בדבר נוטלות עליהן שכר. ולפיכך רשאות לברך עליהן וכו' וזהו כדעת ר"ת בתוס' דפ"ד דר"ה אבל לא היה צריך לכל סיבובי הדברים האלה דהא דפריך הכא מתפלין לאלומי להקושיא הוא ואתיא ככ"ע ואף למאי דמסקינן דרשאות לברך עליהן אפי' פטורות הן וזהו לפי דברי התוס' בפ' השולח דף מ' גבי הא דאמר ריב"ל עבד שהניח תפלין בפני רבו יצא לחירות וכו' ומסיק התם דמיירי כשרבו הניח לו תפלין וכתבו התוס' ולא משום דלא מעביד ליה איסורא דמברך עליהן ואיכא ברכה לבטלה דהא סוכה לולב ושופר דהוי מצות עשה וכמה עשה שהנשים פטורות ומברכות אלא משום דאין עבדים רגילין בתפלין ואי לאו דשחרריה לא הוה מנח ליה ע"כ. והשתא היינו דפריך הכא למאי דאסיק אדעתיה שהיה ר"ג מוחה בו מלישב בסוכה דמה מצות תפלין דהוה ליה למחות בו כי היכי דלא ליתו למיטעי ולומר דר"ג שחרריה ומנח להו ליה ברצונו ואפ"ה לא מיחה בו מצות סוכה דליכא מידי למיטעי על אחת כמה וכמה שלא היה לו למחות בו: