שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ברכות · פרק 5 · הלכה 1 · Integer 21

אבל עקרב מפסיק למה דמחייא וחזרה ומחייא. — פליאה דעת ממני למה הוצרכו פה לשתי הכפלות וכי אין בנשיכה אחת של עקרב להמית את האדם לכך נ"ל דיש להגיה כאן "למה דלא מחייה וחזרה ומחייה" וביאור ענין זה דנשיכת הנחש שבא"י ודאי שממיתה אך דרך הנחש כשנוגע בעקב האדם לנושכו מיד, ואם אירע שכבר נכרך על עקבו ולא נשכו מיד שוב אין דרכו לנושכו עוד; אבל העקרב אם נכרך על עקיבו של אדם אף שלא עקצו מיד סופו לעוקצו אח"כ ולפיכך מפסיק את תפילתו כדי לנוטלו מעל עקיבו, ובפירוש זה יונח לנו מה שהתפלא בספר תבואות הארץ ח"ב עמ' שע"ו על דבריהם כאן ממה דאיתא בשבת רפט"ז ה' נהרגין בשבת כו' ועקרב שבהדייב ונחש שבא"י ע"כ ולדברינו ניחא דודאי שניהן נושכין וממיתין אבל אין דרך העקרב שבא"י לרדוף אחרי אדם אבל אם יכרך על עקיבו סופו לעוקצו אבל הנחש שבא"י מנהגו לרדוף אחרי איש ולנושכו אלא שאם הוא כרוך על עקיבו של אדם ולא נשכו מיד אין מנהגו עוד לנושכו וכמו שנתבאר, וזהו שאמרו למטה "לא אמרו אלא כרוך אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו ה"ז מסתיר מלפניו".